אלה המצות סב

נקבע עפ"י ב"ד הגדול סמוך ונראה שראה את הנולד וחשש פן חלילה יתבטלו המועדות לגמרי מפני הפסד ב"ד הראוי להם. ולכך עמד ותקן חשבון העבור בצדק. וקדש ועבר בו חדשים ושנים הראוים להתעבר. עד שיבנה בה"מ לפיכך נקבעו ונתקבלו מכל ישראל וחכמיהם דאין להרהר אחריהם. וכל המהרהר הרי זה יוצא מכלל ישראל ומכת המינין עדת הקראים תר"ו יהיה נחשב: כי זה פשוט דכל החשבונות הנעשים היום אינם אלא לגלויי מלתא בעלמא מחשבון הצדק שנגמר ע"י רבי הלל הנז' וסיעתו. יען מצוה זאת לא תעשה אלא בב"ד הגדול בלבד ובארץ ישראל בלבד. ואם ח"ו יעדרו ישראל כל עיקר מא"י חלילה לאל מעשות זאת שכבר הבטיחנו שלא ימחה האומה הישראלית מכל וכל מא"י חשבונינו זה לא יועילנו כלום בשום פנים כי אין לנו לחשוב בח"ל לעבר שנים ולקבוע חדשים אלא בתנאים שנתבארו בתלמוד כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ומטעם זה מצאתי נכון והגון וראוי להקבע במקום שאינו קבוע דבכל שלש רגלים עושין נדבה לארץ ישראל. זכר לדבר שבשביל ישראל הדרים שם והקביעות שנגמר שם יעלה חשבונינו זה לרצון בשמירת המועדות דוק והבן

ה (עשה ד) לשחוט כבש הפסח בזמנו שנאמר ושחטו

אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים: (דע כי פסח. מגדף. ומבטל מילה. זדונן כרת. ואין שגגתן חטאת. וטעם למצוה כתב הרמב"ם ז"ל בעבור שמזל טלה: בחדש ניסן בתקפו. לכן צוה לשחוט טלה. ולאוכלו. כדי להודיע דשלא בכח המזל יצאנו. כי אם בגזרת עליון. ויותר נכון לדעתי מצאתי למהררדב"ז ז"ל והוא טעמא דקרא. הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. לכך צוה לשחטו לפניהם, והם רואין ושותקין בכחו של מקום. ולזכר לדבר הוקבע לדורות לשוחטו בזמן שמזל טלה בתוקפו בחצי ניסן. גם אפשר דכיון שהיו יוצאים מתחת ממשלת שרו של מצרים. שהוא השר השולט על מזל טלה. ונכנסים למדבר תחת ממשלת השר השולט בו שהוא שור. לפיכך רצה להורות ולקבוע בלבותם דכמו שהשר הזה של מצרים נשחט לפניהם. אע"פ שהוא בזמן תוקף ממשלתו. כן השר אשר שולט במדבר אשר תלכו בו. אין כח וממשלה עליכם כי חלק ה' עמו. ועיקר הילוכם דרך המדבר, היה הרצון האלהי כדי שיכניעו את הקליפה המולכת במקום חרב ושמם. שאין בו אלא