אלה המצות ס

מזה מצוה וגדר חמור כל כך לאסור את ענפיו הרי אם נתקע זרחה לו השמש. וכבר נתרפא. ואם תחקור תמצא טעם כעיקר עפ"י הרמזים שבו דהנה השר הזה שבא להאבק עם יעקב. הוא שרו של עשו שהיה רוצה לעקרו מן העולם הוא וזרעו. ולא יכול לו. מחמת כי יעקב אבינו היה תקיף בכל אבריו. אמנם בגיד הנשה אשר שם כחו. ומקום מנוחתו של שר זה אשר מרד ברבו וכבר רמזו רז"ל באומרם למה נקרא שמו גיד הנשה. שנשה ממקומו ויצא יצא ושב לפתות את בני האדם להיות מורדין כמוהו. ולא מצא דרך קרוב להשיג מבוקשו אלא בענין העריות. והואיל וגיד זה סמוך ונראה וקרוב הוא לברית המילה הקדוש. תקע עצמו שם ולפיכך יש לגיד זה עשרה ענפים חמש מצד ימין וחמש מצד שמאל רמז לעשר כתות הטומאה הסובבים את המרכבה כמ"ש סביב רשעים יתהלכון. וכיון שאין כחו של שר זה אלא בגיד צערו בנגיעת הירך להורות שמשם יהיה נתקע ויחלש ירכו של יעקב שהם בניו. כי ירך מתוכה מסרחת. וממה שבתוכה מסרחת

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה דכיון שהרגישו שגיד זה הוא חלקו ונחלתו של שר זה נהגו בו איסור אכילה והנאה כל עיקר כדי שלא לתת לו כלל אחיזה. וכעין ביעור החמץ מבערין את כל הענפים היוצאים ממנו דהרי הן כעין הסרת הערלה לפי שידעו ודאי דכל אבר מחזיק אבר. וזה ודאי מוסיף בכח התאוה. ואם אכל יאכלהו יתלבש בהם כח הטומאה שבגיד הזה דשמו מוכיח עליו שהוא גיד המשכח ומנשה את האדם מעבודת הבורא ית' וכבר ידוע שבגיד הזה אין בו לא טעם ולא ריח בשר רק כעץ יבש. אמנם בענפים היוצאים ממנו יש קצת בנותן טעם. לפי. שהם רמז לפיתויי הנחש. שכפי ראות עיני בשר. ולמשמע אזן. דבריו ערבים. כי אכל ושתה יאמר לך ושמח בחור בילדותיך. כי אל רחום ה' אלהיך וגו' כי יודע אלהים יצר לב האדם וכיוצא מדברים אלו. שיש בהם טעם לפגם לפיכך הם החמירו על עצמם. ואסרו הקנוקנות. והזהירו לחטט אחריהם יותר מהגיד עצמו. כי על עצמו של גיד הואיל ואין בו טעם כל עיקר. כמעט לא היה צריך לצוות באיסור אכילתו. כי מעשה עץ בעלמא הוא ומי יאמין בו כי יודעים היו ישראל שאין בע"ז ממש ולא עבדוה אלא כדי להתיר להם עריות כמאמרם ז"ל לכן על הענפים שיש להם שמנונית ואחיזה בבשר. יש מקום לחוש פן ימשכו אחר