אלה המצות נח

ידי מלעורר קצת מפרקי היראה ואהבה התלויה בדבר אותה מצוה הצריכה חיבוב ושימור. ואל אדם לא אכנה. ישמע חכם ויוסיף לקח כי מצות ה' ברה. מאירת עינים צדיקים ילכו בה. ופושעים יכשלו בה כדרך כל משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. והרי מצוה גוררת מצוה זו מצות מצות מילה שנתנה לאברהם ולזרעו אחריו לברית עולם והיא ברית שלום החביב

לך לך יש בה מצות עשה אחת

ב (עשה ב) למול את הבן שנאמר זאת בריתי אשר

תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול

לכם כל זכר. ונכפלה בתורה לצורך כדכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו ועונשה כרת. כדכתיב וערל זכר (ממקום שהוא מבדיל בין זכר לנקבה) אשר לא ימול משיגיע לעונשים את בשר ערלתו. ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר ואינו צריך לפרש לו עונש אחר. כי יש לו עונש יספיק למפר הברית. או מזלזל בו. אחר שנכתב עליו והיה לאות ברית ביני וביניכם וקרא דיחזקאל יוכיח. אם לא דם שנאת. ודם ירדפך. דלפי הפשט הנגלה הרי זה כמשל שני אוהבים חשוקים שלרוב אהבתם עושים רושם קיים באש או שותים מדם שמקיזין מאחד מאבריהם. למזכרת חשק הכרתת ברית אהבה הנכרת ביניהם. כך להבדיל הוא ענין המילה דרצה הקב"ה לזכות בה את ישראל. וכדי שיהיו מובדלים משאר האומות בדעותיהם ובנפשותם ומוצאם ומובאם. גם בגופם צוה להעשות בהם סימן שינוי זה. שהוא גמר יצירת האדם הראשון שנברא מהול. וכדי להורות שמאוסה ערלה ויתירה היא בגופו של אבר. וכל יתר כנטול דמי. כי כל אבריו של אדם הם שלמים בתכלית והכל עשה יפה ואע"ג דיש ערבי וגבעוני מהול. הפריעה היא עיקר שלימות המצוה. דהרי מל ולא פרע כאלו לא מל. לכן רצה הקב"ה להודיענו דכשם שתיקון גופו של אדם הוא ע"י עצמו ולפיכך לא נולד מהול גם השלמת נפשו צריכה להיות ע"י עצמו דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולכן, רשות הבחירה נתונה ביד האדם. אמנם עשה לו עזר כנגדו. וכדי שלא יהיה ערום מן