אלה המצות נז

שרוי בלא ברכה. בלא טובה. בלא שמחה. בלא עזר. בלא תורה. בלא כפרה. בלא חיים. וסוף דבר אינו נקרא אדם כדכתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם) רק רע. בליעל. משחית נפשו. שופך דמים. וממעט את הדמות ודי לו בעונש זה. שהוא גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו

פוק חזי כמה נצטער לפני המקום אותו צדיק אברהם אב המון גוים שבשבילו נברא העולם. לפי שבאותו פרק לא היו לו בנים, ובמר נפשו ענה ואמר מה תתן לי וגו' הן לי לא נתת זרע. לפי שהיה יודע דכל זמן שלא היה לו בנים. עדיין לא הגיע אל השלמות, מתכלית היצירה. גם זה לעומת זה. פוק חזי מ"ש בתנא דבי אליהו. דלא גלגל הקב"ה והביא להמן הרשע בעולם אלא בשכרו של אגג. שהיה בוכה ומתאנח. בשעה שהיה חבוש בבית אסורין, שמא אבד זרעו מן העולם. ומי לנו גדול מחזקיה מלך יהודה שעל ביטול קיום מצוה זו נגזרה עליו מיתה. עד שקבל עליו לקיימה. ושלמה המלך החכם במועצותיו יעץ וגזר בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך וגו' וארז"ל לעולם אל יבטל אדם מן הנטיעה. אלא כשם שמצא עוד יוסיף. מתת אלהים היא ואבותינו במצרים יוכיחו שעם היותם עבדים ונגזרה גזירה על כל הבן הילוד לא נמנעו מלפרות ולרבות. ומרים הנביאה כפי המקובל אצלינו. לא נמנעה מלהוכיח את אביה. באמור לו גזרתך קשה משל פרעה וישמע אליה אביה. תא חזי מאי סליק ביה. ועיין בזוהר ריש חלק שני מפורש דבשכר שנשמרו ישראל במצרים מתלתא דפורענותא נדה. ובת אל נכר ומקטול זרעא. ואשתדלו בפו"ר זכו לגאולה

ומפני תיקון העולם חזרו ב"ה. להורות כב"ש. דכופין את רבו. ועושה אותו בן חורין. וכותב לו שטר חוב על חצי דמיו וכתבו רבותינו בעלי התוס' בחגיג' ד"ה לא תוהו בראה. האי עשה אלים טפי. מפרו ורבו. כדאמרינן במגילה דל"ב. מוכר אדם ס"ת לישא אשה. וללמוד תורה. ואם הייתי בא לפרש ולפרט כל פרטי גודל מעלת מצוה זו שפתח בה ספר הברית הזה כמ"ש רז"ל ויגד להם בריתו זה ספר בראשית היה אפשר לכתוב עליה ספר וספר וספור והייתי יוצא מכוונ' מלאכתי זאת. שאינה אלא לעורר את לב אשר כמוני. בידיעת פרטי מנין המצות. וחשובי מחשבינן. גלוי לא מגלינן. רק כחות' על הגחלים כנוגע ואינו נוגע. לא אשיב