אלה המצות נו

אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ה'

יגמור בעדי. ה' חסדך לעולם מעשה

ידיך אל תרף

ליום ראשון

בראשית תרי"ג

יש בה מצות עשה אחת

א (עשה א) לפרות ולרבות שנאמר (ויברך אותם אלהים

) ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ. ואית דיליף לה מדכתוב בפ' נח ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה: תורת ה' תמימה משיבת נפש. עדות ה' נאמנה וגו'. כי מצוה מבורכת זו שפתח בה תורה רבת התועליות היא. ולפיכך נצטווה בה אדם. ונכפלה להם. כדרך כמה מצות החביבות שהוכפלו. ולפי שאין הברכה שורה אלא במקום שיש שלום. נשנית מצוה זו בלשון ברכה ומכאן לברכת חתנים מן התורה. וזו ברכם שלפניה. והיא ברכת אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות כו' דהרי מתחלה דו פרצופים נבראו. לתכלית הוראה זו. כמ"ש ודבק באשתו ולא באשת חבירו. דהנה להיות כי בדור המבול השחית כל בשר. ונהנו מן העולם הזה בלא ברכה. לא שרתה ברכה באותה זריעה. ותשחת הארץ. א"כ ודאי אין ברכה זו כעין ברכה דיום חמישי. אלא ברכה שיש בה שלום. כי רב השלום. ע"י יצירת האדם שהיא תיבה ממוצעת בין בריאה לעשיה. עשה שלום. בין עליונים ותחתונים. ולכן כתב וייצר בשני יודין להורות כי יש ביצירתו כעין שמים וארץ אבריו גידיו וערקיו ארציים. ונפש רוח נשמה אשר נפח באפיו רוחניים. כי ממנו תוצאות חיים להיות נדמה ליוצר כל שהכל ברא לכבודו וחלק לו מכבודו להשתתף עמו להודיע לכל באי עולם כי לא תהו בראה. לשבת יצרה וכל השרוי בלא אשה.