אלה המצות נב

הדבור. לפעול הן לטוב. הן להפכו. כי חיתוך האותיות. והרגשתם ביציאתם מן הפה קול הברתם. עושה רושם באויר. ופועלות למטה ולמעלה, כנודע לחכמים בסוד הברכות והתפלות. העולות הן למעלה למעלה. ומתקשרות זו בזו. עד שנעשות כתר ועטרה ליוצר כל בחכמה רבון כל המעשים הבוחר בשירי זמרה ית' ויתעלה זו היא האחת אהובה ושמה חנה: ושם השנית פנינה זו קציעה מקצוע גדול בתורה ריחה נודף ערב ומבושם כקציעה של בשם שנויה גלויה ומפורסמת שנשנית בסיני הלא היא כתובה על ספר הישר. על שני לוחות הברית. ברית כרותה לשפתים כי הדבר הנרשם. יש לו כח ופועל בחוזק. יותר מהדבר הנעשה על פה. כי זה הוא טעם מספיק לכמה מצות הצריכות כתיבה. כגון שטר כתובה לקרב. וגט פיטורין לרחק. ומלך כותב ס"ת לעצמו. וכל כיוצא בזה. לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהם דזה וזה גורם תשב"כ ותשבע"פ הן המה שתי אחיות שאינן נעשות צרות זו לזו. בפיך ובלבבך היום לעשותם. ולמחר לקבל שכרם כי זה הוא שאמרו שכר מצוה מצוה

הראיתיך בעיניך קורא ידיד כי כל דברי אלה הנאמרים בכתב ובע"פ. אינם דברים חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותינו רק הם דברים ישנים שנמצאו בספרים שונים. שהיו בכח דבריהם. ויצאו אל הפועל בכל פרטי. היוצא מתחת הכולל. ונראה כחדש. לפי העת והזמן שאנחנו בו. להיות כי בעו"הר התורה אזלא ומדלדלת. ולומדיה לשמה. הולכים ודלים. ובמקום השכלותם בתלמודם. ישכילו אל דלותם. ואל עצבותם. בהתעטפם ברחובות קריה. ויחבקו חיקם עבודה נכריה. על הכלכלה ועל המחיה. לכן שמתי פני כחלמיש. לזכות את עצמי. בכל מידי דאית ביה זכותא. ואם דרך אגב מצאתי מקום להתגדר באיזה מצוה הגוררת מצוה. למצוא דברי חפץ המוסר. והיראה בתוכחת מגולה. הטורח והיגיעה. מעל שכם הקורא נטלתי. לא חרשתי. ולא זרעתי. ולא קצרתי רק קמחא טחינא טחנתי. ומפירות האילן בלקיטה בלבד זכיתי. ואכלתי. ושבעתי. והותרתי וכדבר ה' מלהקריבם על מזבח הדפוס לרצון לא נמנעתי. כדי שיד כל אדם תהיה שוה בהם. ונפקחו עיניהם בעדות ה' נאמנה מחכימת פתי. כי לא נפלאת היא בתורתינו דסמא דכלא בה. והיא המביאה לידי האושר הנצחי. מהנשמה שהיא נדבקת בנפש האדם לפי שהיא דומה לה