אלה המצות נא

זכרון לפניו. ליראי ה'. ולחשבי שמו. דסמיכות מקראות אלו, מורין באצבע כי הדיבור. והמחשבה והמעשה. הם חוט כפול ומשולש מציצית שיש בו תכלית היראה לקיום התורה והמצוה והחוקה אשר לא במהרה ינתק

וכבר בעלי הרמז על מאמרם ז"ל שאמרו ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך וגו' אל תקרי מה אלא מאה שהוא רמז למאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום אמרו דבהצטרפות הששת ימי המעשה. עולים שש מאות. מצורפים אצלם הי"ג בריתות שנכרתו על המילה. ממלאים חשבון התרי"ג מידי שבת בשבתו וכפי רמז זה עלה במחשבתי תחלה לחלק קריאת המצות בששת ימי השבוע אמנם הואיל ובשבת נתנה תורה ואמרו בעלי הרמז דב"ש וחל"ב תח"ת לשונך ס"ת שב"ח שהוא מעוטר בי' מעלות. בו מנוחה (עד שנאסר בו אפי' פסיעה גסה). בו ברכה. בו קדושה בו זכירה. בו שמירה. בו כפרה. בו עונג. מכובד באורי' זו הדלקת הנר מכובד במאכל שלש סעודות. מכובד במלבוש. ותוספת נשמה יתירה לכן אמרתי ראוי הוא שיהיה מעוטר במצות. שם ה' שמה כמ"ש בסוף הקדמתי הראשונה. ועל הכל לתת מקום למי שאינו יכול לשמור את חקו דבר יום ביומו. עכ"פ כשיקח הספר ביום השבת. יזכור למלאות חסרונו ואל ישכח כי יוסר גוים הלא יוכיח את ישראל תמיד. ומזהירן על השכחה. כמ"ד השמר לך פן תשכח וגו' ושכחת את ה'. ותשכח אל מחוללך. מהרו שכחו מעשיו. וכאלה רבות: מלבד מה ששנו חכמים. בפרק אמר להם הממונה. א"ר אלעזר כל המשכח דבר א' מתלמודו. גורם גלות לבניו. שנאמר ותשכח תורת אלהיך. אשכח בניך גם אני. וא"ר אבהו מורידין אותו מגדולתו שנאמר נדמו עמי מבלי דעת. ובמסכת מנחות אר"ל כל המשכח דבר מתלמודו. עובר בלאו. שנאמר רק השמר לך פן תשכח וגו' רבינא אמר עובר בשני לאוין. רב נחמן אמר עובר בשלש

ואני טרם אכלה לדבר זאת בריתי אל המשכילים בלבותם. ויראים לנפשם יען ישכילו את אשר יעשו ויביאו עליהם ועלי ברכה זכור אזכור לפניהם. שתי הקדמות קטנות בכמות, ורבות באיכות התועלת הנמשך בלימוד המצות. שם האחת ימימה צחה ומלובנת כיום. היא מוצאת מספר הזוהר הקדוש בח"ג דפ"ה. כי חיים הם למוצאהם. למוציאם בפ"ה. זו תשבע"פ. כמה גדול כח