אלה המצות נ

להם הקב"ה כמעשה. ומאהבת ה' את ישראל, עשה להם סמנים. במלבוש שעל גופם. כמה דכתיב והיה לכם לציצ"ת. דהיינו כת"ר של תורה דבגי' הכי הוו. תרי"ג ובת שב"ע מצות דרבנן המשלימים. הכת"ר המכוון כחשבון לצי"צת. כדי שיראו אותו. ויזכרו את כל מצות ה'. ויחשב להם. כאלו ועשיתם אותם. זאת ועוד חיבה יתירה נודעת להם לישראל באות הברית מילה אשר חתם בבשרינו כי הכרתת ברית זו. היא לאות ולזכרון טוב מכל מצות ה'. העולים ברי"ת דבא'"חת אהובה ושנויה מפי הגבורה עולה תרי"ג והוא כמנין תורה. כמו שבמקומו הארכתי דלפיכך נחה שקטה דעתו של דוד. כשראה מילה שבבשרו לפי שהיא אות. ברית כל התורה בכללותה. ולכן יסד עליה התמניא אפי. שיש בהם כ"ד הוויות. להורות כי ברית הלשון וברית המעור מכוון כאחד. ותורה א' להם ולזכר עולם יהיה צדיק. מי שיתן דעתו ומחשבתו תמיד בחסד אל כל היום לשמור את כל מצות ה'. דהיינו ע"י שיזכור ויקיים מה דאפשר לקיים לפרות ולרבות במעשים לטהרת הברי' ועל מה דא"א לקיים כבר אמרו אין דנין א"א מאפשר אבל הלימוד במצות דלא אפשר כל הימים אפשר ואפשר ע"י ברי' הלשון חובה עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות מה דאפשר בת"ת שהוא כנגד כולם. לפי שהלימוד באמונה וחשק שיאמר בלבו. מתי אבוא אל מקדשי אל. כדי לעשות רוב מצות התלויות בארץ. בפני הבית ושלא בפני הבית. הרי לימוד כזה במחשבה טובה כזו. אלהים שופט צדיק שהוא בוחן הלבבות ויודע המחשבות נאמן הוא בבריתו. וקיים במאמרו. לתת שכר טוב לכל העושים רצונו. בין בדיבור. בין במחשבה בין במעשה

והכי אמרו בתנחומא זכור את יום השבת לקדשו. יכול בלבך. כשהוא אומר שמור הרי שמירה בלב אמור, אלמא דבכל שנאמרה שמירה. על שמירת הלב הכתוב מדבר. ולכן הוא אומר ושמרתם. ועשיתם. דתרוייהו בעינן. שמירה בלב במה דלא אפשר ועשיה במעשה במה דאפשר. תן לחכם ויחכם עוד להבין ולהורות מתוך המקראות דעל הרוב במשך הגלות שאנו בו אשר לא נעלם מידיעתו ית' קודם נתינת התורה קיום מצות התורה. ודאי שמירתן בלב. וזכירתן במוח שבראש שהם השני אברים ראשיים שמעמידין הגוף על רגליו. הרי הוא כאלו עשאן. וסוף דבר על יד אחרון שבנביאים כה אמר ה' צבאות זכרו תורת משה עבדי. וקודם לזה אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר