אלה המצות מט

לכן אמרתי כגון דא בעותא דמצוה היא, הכרח וצורך שעה. כי יד מצותם. עלי חזקה. ושיחתן קלה היא גופא גזירה. ומצוה עוברת. כי חביבה מצוה בשעתא. והואיל והי"ת ברוב חסדיו. על אף אויביו שהם אויבי. החיינו. וקיימני והגיעני לזמן הזה. זה אלי ואנוהו. אלהי אבי וארוממנהו. אתנאה לפניו במצות. אם לא כפי הרצון. כפו היכולת. אנסכה בשמחה נסך דרך אר"ש. אשר דרכתי בו. כל ימי היותי. מוחזק ועומד לי אלהותו עלי. מימי אבותי. ואבות אבותי. להועיל ולא להזיק. ובעין יפה אני נותן ואתן. גם בעט ברזל ועופרת לכל הפושט יד ליטול. כל פרי קדש הלולים. אשר טפחתי ורביתי קריתי ושניתי לעצמי. ולא אמנע טוב מבעליו כי בכל אשר מצאה לאל ידי לעשות אף מתוך הדחק לא אכלתי באוני ממנו. אנכי לבדי. ולבני גילי נתתיהו ירושה. והאנשים אשר אתי. הם יקחו חלקם. כי לשמו ית' לבד נתכוונתי וללמוד וללמד. בזה ובזה על הכלל כלו יצאתי. וחסד חפצתי. ולא תואר שבח. ולא כבוד. ולכן לא אחוש לשפת חלקות. אשר רכו דבריהם משמן והמה פתחות. להזיק בלשונם. לכל מי שרוצה להועיל בלבו. כמוני היום דידעתי דאין דבר נקל לאדם. כבזות מעשה זולתו. ואין כבד עליו: כעשות כמוהו

מעתה אני בעניי בינותי בספרים. ושלחתי את ידי. לברור אוכל ותוך. וללקט בשבלים. אחר אשר אמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ולזכור ולהזכיר לבני גילי גודל החיוב המוטל על כל איש ישראלי. למען תהיה תורת ה' בפיו ובשפתיו שגורה ותמימה. כמ"ד בפרשת היראה. ועתה ישראל מה ה' אלהיך. שואל מעמך. כי אם ליראה וגו'. וכתיב גביה. ואהבת את ה' אלהיך ושמרת משמרתו וחקותיו ומשפטיו כל הימים. ועל מקרא זה לבב אנוש יתחמץ. ורעיוניו תמהים. דאיך אפשר לשמור כל מצות ה' כל הימים. והלא כמה וכמה מ"ע יש בתורה. באישים מוחלקים. ובזמנים נפרדים בפרט בזמן הגלות שאנו בו הם נמנעים. א"כ איך יבא הבקשה והצווי. על דבר הנמנע. באונס דשכיח ולא שכיח

אמנם האמת יורה דרכו. כי ישרים דרכי ה' וגו'. וקרא דכתיב כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. אשר אנכי מצוה אתכם. לעשותה וגו' יוכיח. דבשמירה שבלב תליא מילתא לשמור לעשות. להם ציצית על כנפי בגדיהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי. כי זו היא מעלתם של ישראל דמחשבה טובה. מצרפה