אלה המצות מז

הוסיפו על שום דבר ממה שקבלו מאנשי כנסת הגדולה המקבלים האחרונים והבאים אחריהם הם שדקדקו. כל ההלכות וכל המשניות. לתקון עפ"י הקבלה. שקבלו אותם איש מפי איש

והיא שעמדה לאבותינו ולנו בגלות הזה. כי פנה היום ונטו צללי ערב הברית כרותה כדכתיב ואני זאת בריתי וגו' לא נשתכחה ולא תשתכח תורה מישראל. ואע"פ שאין הלכה ברורה. כמאמר רשב"י ז"ל. ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה. הגדיל תורה לא נאמר. אלא יגדיל. ע"י המתעסקים בה לשמה, ובזה אין כאן מקום לגמגם אחר מחלוקתם. כמשרז"ל בחגיגה. בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבים אסופות ועוסקים בתורה הללו אוסרין והללו מתירין וגו'. שמא תאמר היאך אני לומד תורה. ת"ל. כולם נתנו מרועה א'. אל אחד נתנן פרנס א' אמרן. מפי אדון כל המעשים ברוך הוא. שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. וכתיב כי ע"פ הדברים האלה. כרתי אתך ברית ואת כל ישראל

וכאשר מטעם זה דחה רבינו הקדוש מסכת זו ממקומה ומסכת ברכות היא המתחלת באות. מהמקבל הראשון, הוא משה. אפשר דלזה רצה להוסיף אות המ"ם. בתיבת אימתי והתחיל בה. הואיל והיא תחלת שם מש"ה. ואם תקראנה ישר והפוך תמצא מש"ה. "מקבל. "מקרא "משנה. "הוא "שקבל "מקרא "משנה. ויש לצרף זה. עמ"ש בלקט הקמ"ח על הש"ס בתתי טעמים נכונים על מה שפתח רבינו הקדוש חבור המשניות באות המ"ם עי"ש ומהתם והכא תמצא ברור כי אינה כעודפת אלא נצרכת בפרט עם שמצאתי ראיתי במדרש במדבר רבא פי"ג דנתנו רמז למספר ר"ת של הש"ס. אם כן ודאי מזקנים אתבונן דלא במקרה התחיל רבינו הקדוש חיבור משנה התורה באות מ"ם כי נצרכת היתה להשלמת יפוי פר"דס האלקי. אשר נטע בקדושת האר"ש. להשתעשע וללקוט שושנים. ששונים. דברים שנשנו למשה מסיני לשנותם לישראל. אשר בא. הרמז. עליהם בקרא דכתיב ויכתבם על שני לח"ת אבני"ם ויתנם אלי. דוק ותשכח. מספר לח"ת אבני"ם ותמצאם כמספר ישרא"ל

ובזה פי' במקום אחר. ובאופן אחר מ"ש רש"י ז"ל לח"ת כתיב ללמדך דשתיהן שוות

וכעת נ"ל. דהואיל ושקול משה כנגד כל ישראל, א"כ ישראל שקולים הם כנגד משה. ובמלואו של משה כזה מ"ם