אלה המצות מו

איננו מן הישוב. לפיכך פתח בברכה תחלה. ולא הפסיק בבאור הלכות. בין קבלת מלכות שמים. שהוא עקרו של שמע. לשאר מצות. ולולא התועליות שמנה הרמב"ם ז"ל הנמשכים לנו מאותה מסכתא ופתיחה שפתח בה. כמעט לא היה נצרך להודיע לשארית ישראל. סדר הקבלה. דאמת ונכונה

פוק חזי. דשואל אדם מחבירו. איזהו דרך ישרה. לעשות את כל דברי התורה. הן קול ענות גבורה. איבעית אימא גמרא. גמירי רבנן וסברי מרנן. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. שמורים לכל בני ישראל לדורותם. כי הנה דבר אלהינו יקום לעולם. והוא לבדו האב המעיד על בנו בכורו ישראל. ומבטיח למשה ידידו. בטחון. נצחי ואמתי. באומרו ית' וגם בך יאמינו לעולם בוי"ו נוספת. וגם בנביאים הבאים אחריך. גמרא גמירי לה תלמוד גדול שמביא לידי מעשה ממשנת תורת משה. עד בוא אל מקדשי. רבינא ורב אשי. גמרא גמור זמורתא תהא. בפרק הרואה חכמי ישראל. כי שוררים הם בהבל שבפיהם. ובמעשי ידיהם ערכו המערכה. בארבע אמות של הלכה. הלכות עולם. הליכות אלי. אל תקרי הליכות אלא הלכות קלות וחמורות. קדשים וטהרות. דיני ממונות. והכשר המאכלות וסדר ברכות ראשונות ואחרונות. זכות בלולות. לא לבד בשבע החכמות שהם האבות לאמותם. יאמרו דרך אגב כל דבר שארי חכמות. חזיונות. ופתרון חלומות. ודברי אגדות. הם המספרים כמה שמועות ממעשים ונסים שנעשו בימים הראשונים. ומכל שיחתן הקלה יש ללמוד כמה הוראות דינים והלכות דברי מוסר, ודרך ארץ ומשנת חסידים. שנו חכמים. בלשון המשנה. כאחד ממספרי שמועה זו נאה אשר בתוך דבריהם ז"ל כמוס צרור וחתום סוד ה' ליראיו אזן ששמעה בהר סיני. אלה הדברי' שנאמרה למשה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ותבן לה דברי חכמי' וחידותם. הצריכין תלמוד גדול, בעומק והסתרת דבריהם. ואיש תבונות ידלם. לגלויי טעמי תורה. כתלמידו של רבי מאיר. שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה. ארבעים ושמנה טעמי טומאה וכן נמי על כל דבר טהרה, ופוק חזי מה שאמרו על רבן יוחנן בן זכאי. שלא הניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד ולא וכו'. עד דבר גדול ממעשה מרכבה ודבר קטן מהויות דאביי ורבא ומכאן ראיה מספקת שהמשנה והתלמוד לא דבר חדש היה אצל ישראל ואפי' הויות דאביי ורבא שהם אחרונים היו מסורת ביד הראשונים. ולא