אלה המצות מה

להם בהוציאו אותם מארץ מצרים. הן הן המחייבים וגורמים אותנו להאמין. אמונה שלימה. היותו י"ת. הוא הבורא הוא היוצר הוא העושה. כל מעשה בראשית. שליט בעליונים ובתחתונים. והרי זה נמצינו למידין שבאחת. אשר דבר אלהים. דהיינו יחוד אלהותו י"ת. עלינו מכח פעולותיו ונפלאותיו. אשר הראה את אבותינו ביציאת מצרים. נדעה נרדפה לדעת כחתיו. שאבותינו אבות הראשונים הגידו לנו. שהוא י"ת הוא לבדו המאציל הראשון פעל פועל ויפעיל את הכל ברצונו וחפצו. ומבלעדיו אין אלהים כמ"ש. אנכי. ולא יהיה לך. מפי הגבורה שמענום. יחד אבות. ובנים. ובני בנים. ומכאן ואילך תורה היתה מחזרת על אכסניא שלה

ונוסף גם הוא. דמעז יצא מתוק. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. לא יבושו כי ידברו אויבים בשער. על קבלת אמונת התורה שבע"פ. דהנה בלי ספק לא יפול הספק אצלינו. הנושאים משך הזרע. כי אב לבנים יודיע. תורה צום לנו משה מורשה. ירושה היא לנו. איש מפי איש ומפי המרובים עד משה מפי הגבורה. לקהלת יעקב. וכמו שלא נסתפקו בזאת התשב"כ. שעליה נאמר וזאת התורה אשר שם משה לעיני כל ישראל. כי בעיניהם ראו נתינתה מיד ליד. קפולה ומונחת בארון ברית ה'. גם לא נסתפקו במה שבפיהם. קיימו וקבלו עליהם. ועל זרעם. ועל כל הנלוים אליהם. להאמין אמרת ה' צרופה מה שבאזניהם שמעו, מפי השושבין הנאמן. באמרם אליו דבר אתה עמנו ונשמעה. זו תשבע"פ. שקבלה משה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' כדכתיב לא היה דבר מכל אשר צוה משה אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל וגו'. הכל כסדר ההשתלשלות שהגיד לנו. רבינו הקדוש ז"ל בפ"ק דאבות

אשר באמת להיות אמונת הקבלה כל כך מאומתת ומאומנת. ותקועה בלב כל חכם לב מאמין ורוצה להיות בשם ישראל מכונה. לפיכך לא הוצרך רבינו הקדוש ז"ל. להתחיל המשניות בשלשלת יחוס קבלתה. כאשר היה מן הראוי להקדים מסכתא זו להיות כעין הקדמה. לש"ס שהם עפ"י הקבלה אמנם באשר ע"ד אמת הידוע ומפורסם ומקובל. מת"ר אלף רגלי. המה האנשים החשובים שבמקרא שזכו למעלות רמות. בקבלתה כל אשר יפקפק עליה הרי זה ממכחישי אל. ולא זכה בה וצורפתו למיתה. ואין לנו בני ישראל. ולתורתינו. עסק בו. כי