אלה המצות מד

חמש כנגד חמש. וברית יחיד מכוון באמצע. הבן בחכמה וחכם בבינה. ברית כרותה לשפתים.. בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו. אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. ויאמר לאדם. הן יראת ה' היא חכמה. וסור מרע בינה. זה הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה. ולא שוו להגשה. זו מצות הגבלה אשרי תבחר ותקרב. ומשה נגש אל הערפל. אשר שם האלהים ויקדש אותו זהו קדושה רבה. גם זה לעומת זה לדעת מה זה ועל מה זה. וגס הכהנים הנגשים אל ה'. יתקדשו. התקדשו למחר יש מחר לאחר זמן. אשר יאמר כי הוא זה לטובה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. בקרבי אקדש. וזה יהיה משפט הכהנים. ועל כל עם הקהל יכפר. ונגש משה לבדו אל ה'. והם לא יגשו. על פי ה' ויחנו במדבר. ועל פי ה' ויסעו מרפידים. ויחן שם ישראל כאיש א' חברים. מקשיבים לקול ה' בכחו של כל א' באחד יגשו. רוח ה' תניחנו. ותנח עליהם הרוח. ורוח א' לכל. עושה מלאכיו רוחות. גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. אחת דבר אלהים. שתים זו שמעתי. חבלים נפלו לי בנעמים שנים. גם עד זקנה ושיבה. זו תשב"כ. ושבע"פ. וכפטיש יפוצץ סלע. מפני "שיבה דאורייתא תקום. והדרת פני זקן. קוצותיו תלתלים. על כל קוץ וקוץ תילי תילים. שני שדיך כשני עפרים. הן הן שתי לוחות. שתי תורות. ומלך וכהן גדול. פוק חזי מה כתיב בשלמה. וידבר שלשת אלפים משל. ויהי שירו חמשה ואלף על כל דבר ודבר היה אומר. אלף וחמשה טעמים. ומגדולת העבד גדולת האדון נודעת. כדכתיב. שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך. אנכי ה' אלהיך. אשר הוצאתיך מארץ מצרים. פתח במה דסיים. להודיע דרכיו. אל משה לבני ישראל עלילותיו.. כי זהו יסוד מוסד שמושך עצמו ואחר עמו. ר"ל כי מהטעם האמור שהוא אלהי ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים. ראשון באמתת מציאותו. כי זהו עקר הגדול שהכל תלוי בו. כמ"ש האלקיי הרמב"ן ז"ל בביאורו על המקרא הזה עי"ש. וכמ"ש על האזהרה. שהזהיר משה איש האלהים את אבותינו. בהשמר לך. ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. והודעתם לבניך ולבני בניך. כי הדבר אשר באזנינו שמענו מאבותינו. שהנחילו לנו. האמת שבעיניהם ראו. את כל האותות והמופתים, והיד החזקה. אשר עשה ה' אלהינו