אלה המצות לב

יכולה היא לומר לבעלה הראשון לכה דודי נצא השדה וגו'. שדרשוהו רז"ל בעירובין שעתידה לומר כ"י רבש"ע בא ואראך מה בין בני לבני אה"ע וכו'. נשכימה לכרמים. כי כרם ה' צבאות בית ישראל. המשכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות נראה אם פרחה הגפן. פתח הסמדר. הנצו הרמונים. אלו בעלי תלמוד. שהן בחכמה גמורה. וראוין להורות. ואלו הריקנין שבה המלאים מצות כרמון כמ"ש כפלח הרמון רקתך. (ואל ירע לבבך שאני משתמש מתיבת אחת: לשלמים ולחסרים. דוק ותשכח. כי השלמים הם רמון שלם. ושכנגדם הם כפלח שמכח תיבה זו. הוכרחו רז"ל לפרשה. על הרקנים שבישראל) שכולם כאחד מלאים מצות חדשות גם ישנות מה שקבלו מסיני. ומה שנתחדש להם מפי סופרים ומפי ספרים. ושם אתן את דודי לך. שם אראך את כבודי ושבח בני ובנותי. שהדודאים נתנו ריח התורה בהבל פיהם שאין בו חטא. שעליהם נאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עז התורה. וזהו שבח נער"ים שמבית אביה. וגם אפשר שבא הרמז על שני דודאי התאנים שהראהו ה' לירמיה הדוד הא' טובות והדוד השני תאנים הרעות אשר לא תאכלנה אלו פושעי ישראל שעכשיו שניהם נתנו ריח טוב החדשים מכח שחזרו בתשובה שלימה. גם ישנים על הטובים מעיקרן שלא חטאו מעולם. ובאופן זה אז תמצא על פתחינו כל מגדים. שיש בידינו שכר מצות הרבה. חדשים גם ישנים שהיו אצלינו להשגת השלמות התכלית האחרון. שהוא הראשון בתכלית העליון. פל כל ההשגות. כי כאשר נשיג בחכמתינו מן המצות, אילו היה באפשרות יכולתינו להשיג ולדעת התועלת המגיע לנו בשמירת עשייתן. היינו שמחים שמחה שלמה

אמנם עכ"פ כאשר אין אנו משיגים מהם התועלת המתהוה לנו מהן. יש לנו להאמין ולחשוב. כי ביתרון החכמה אשר לברוך חכם הרזים על כל בריה. ידע התועלת אשר לנו בשמירת ועשיית המצות. ועל כן ציונו עליהם ומצוה עלינו להתעסק בהם. כמ"ש רז"ל (במנחות ד"ה) מאי דכתיב לעולם זאת על ישראל וגו'. אמר רב גידל אמר רב וכו' ורבי יוחנן אמר אלו ת"ח שעוסקין בהלכות עבודה. ומעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה ביהמ"ק בימיהם אר"ל מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה וגו'. כל העוסק בתורת חטאת (כגון סדר קדשים דאיירי בהלכות עבודה) כאלו הקריב חטאת. וכן לאשם וכו' עי"ש: