אלה המצות לא

הוא הדבר אשר דברו החכם דעדיף מנביא בתנחומא עפ"ז וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אר"י אף מה שהנביאים עתידין להתנבאות כלם קבלו מהר סיני דכתיב את אשר ישנו פה עמנו וגו' ואת אשר איננו מי שעתיד להבראות ואיננו עמנו היום. עמנו עומד אין כתיב כאן אלא עמנו היום. אלו הנשמות שעתידין להבראות שלא נאמר בהן עמידה שאף הן היו בכלל. וכ"ה אומר משא דבר ה' ביד מלאכי על מלאכי לא נאמר אלא ביד ללמד שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני וכן ישעיה אומר קרבו א שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו אמר ישעיה משעה שנתנה תורה קבלתי הנבואה הזו הוי אומר מעת היות התורה שם אני אלא ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו שעד עכשיו לא נתנה לי רשות להתנבאות עכשיו ניתן לי רשות. ולא הנביאים בלבד אלא כל החכמים שהיו ושעתידין להיות שנאמר את כל הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. (עמ"ש בז"ח ש"ה על פסוק שחורה אני ונאוה ובספר הקנה ותמצא קרוב לזה) וכן אמר בבמ"ר פי"נ) על פסוק כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת ובמדרש שיר השירים על פסוק ידיו גלילי זהב אמרו שבין כל דיבור ודיבור שהיו בלוחות פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובין. ממולאים בתרשיש זה התלמוד. שהוא כים הגדול הדא דאת אמר תרשישה המד"א כל הנחלים הולכים אל הים וגו' מעיו עשת שן זו תורת כהנים וכו' עי"ש (ובמ"ש רבא בשני דערובין דף כ"א במאי דכתיב ויותר מהמה בני הזהר וגו' ומ"ש פרש"י ז"ל שם עי"ש)

הראיתיך בעיניך מאמרי רז"ל המורים באצבע אלהים אמיתות אמנה זו הנצרכת באמונתינו הקדושה מקטנם ועד גדולם. לפי שהיא יסוד שהכל תלוי בה לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. אשר רצה הקב"ה לזכות את ישראל. שמאתו יתעלה היתה הנסיבה. והוא יתברך חשבה לטובה להגדיל את התורה והמצות. על יד חכמי ישראל האמתיים שבכל דור ודור כמאמר רחב"ע מפסוק ה' חפץ למען צדקו. יגדיל תורה ויאדיר הגדיל לא נאמר. אלא יגדיל. שהוא רמז למה שבכל יום ויום. ובכל דור ודור. חכמי ישראל מחדשים בתורה כל או"א כפי השגתו בידיעת קבלתו. ביום חתונתו ית' עם כנסת ישראל. כלה כלולה בנאמו. אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה. שבאמצעותה