אלה המצות ל

וכל ההורג אחד מהן. עשה מצוה גדול'. והסיר המכשול מדרך הרבים. וכבר הסכימו (במס' חגיגה די"א) דהן והן גופי תורה כלומר בין אותן שאין להם על מה שיסמכו כגון היתר נדרים שדרשו לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו. שהוא מעט רמז במקרא. אלא שכך הוא מסור לרז"ל. ובין אותן שיש להן על מה שיסמוכו כגון הדינין דתניא (בסנהדרין דע"ט) רבי אומר נפש תחת נפש ממון וכו' דילפי נתינה דכאן: מנתינה דדמי וולדות דלעיל מיניה. והעבודות להולכת הדם דתניא (בפסחים די"ג) והקריבו זו קבלת הדם היא שהרי לאחר שחיטה נאמר. ואין הולכה אלא א"כ קבל הדם. ואפקה בלשון הולכה. לומר דהולכה עבודה היא. והטהרות דתניא (שם דק"ט וביומא דל"א) ורחץ את בשרו וגו' מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן וכו'. וטומאות מן השרץ דילפי לה בת"כ ולעיל בחגיגה מדכתיב כל הנוגע בהם וכתיב כל אשר יפול עליו מהם. הא כיצד עד שיגע במקצתו שהוא ככולו. שיערו חכמים כעדשה שכן חומט תחלתו כעדשה ועריות לבתו מאנוסתו. דלא כתיבא ואתיא הנה הנה. זימה זימה כמבואר (ביבמות ד"ג ובכמה דוכתין) ובין אותם שהם כהררים התלוים בשערה כגון הלכות שבת דהא אמרינן (בשבת דע"ב) מלאכת מחשבת אסרה תורה. ולא כתיבא בשבת אלא במשכן כתיב ומדסמך פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת. והלכות חגיגה ומעילה דיש בהן הלכות מרובות שהן תלויות ברמז במקרא מועט והואיל ומדברי קבלה ילפי להו הוי כהררים התלוים בשערה ועל כולם נמנו וגמרו דאלו ואלו גופי תורה הן שבאה קבלתן באמונה דור אחר דור עד משה מפי הגבורה (ובפ"א בחגיגה ד"ה בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטהרין וכו' שמא יאמר אדם הואיל והללו מטמאין והללו מטהרין. היאך אני לומד תורה. ת"ל כולם ניתנו מרועה אחד. וכולם פרנס א' אמרה. מפי אדון כל המעשים ב"ה שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה ואמר ר"ש במ"ר דפ"ג ע"ב הדברים מתקשרין דא בדא. האלה כל אינו טעמין כל אינון רזין כל אינון סתרין גזרין ועונשין. לאמר. למהוי ירואא לכלא. דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה. ואי תימא לגלאה מה דלא אצטריך לכל בר נש. כתיב אנכי ה' אלהיך כמה דאנא טמירא וסתים כך יהיו מילין אלין טמירין וסתימין בלבך. ור' יהודה אמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה אינון דאיתגליין לאמר דכתיב וכל העם רואים את הקולות)