אלה המצות כט

באחד מן הדברים שנאמרו בה מדקדוקי סופרים. הרי זה ככופר בתורה. וילמד סתום מן המפורש בתשב"כ. וכן למדתי מתורתו של מרנא ורבנא הגדול מוהרי"קא ז"ל בכסף משנה המזוקק עי"ש

אלה איפה הם דברים ראוים לכתבם ודברי טעם כעיקר הם עפ"י היסוד האמיתי. שכל התורה שבע"פ. מסורה היא בידינו מימות מר"עה. ובאופן שעוררתי לך. בו יתיישב בדעתך. ענין המסורת הזה. כל אחד כפי שיעורו וכפי הנידון שיפול לך בו הספק. והשבות את לבבך. הא כדאיתא. והא כדאיתא לפעמים הוא כפי פשוטו. ולפעמים הוא כפי משמעו. ולפעמים משמעו כפשוטו. כההיא דשכחום וחזרום ויסדום. והכל סובב אל מקור האמת. כי מפי עליון נאמרו למשה. הדעות המתחלפות והמתחדשות בכל יום תמיד ואין כל חדש. וכל פסוק דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה (כדאיתא בראשון דברכות די"ב ובשלשי דמגילה ד' כב) ואפי' בקוצה של יוד אין ביד נברא לשנותה כי האותיות מחכמות רומזות במאורות העליונות כנודע לכל מבין סודם שבקומתן נבראו ובצביונם נצטיירו ובוראן משבחם ומי מגנן. ומי נותן בהם דופי לשנותן ח"ו. אלא נאים הן ומשובחין הן. במספר במשקל לצורך בנין עב קל. ולפיכך נקראו אנשי כנסת הגדולה סופרים שהיו סופרים את אותיות התורה ודורשים אותן לפי קבלתם. וכמ"ש בעל הערוך (בערך כן) על ההיא דהמכנה בעריות לומר אביו ואמו. במקום אביך ואמך. אומרים לו. קרא הפסוק כמו שכתוב. וכי אתה מברר מילין שלא בירר משה רבינו וכן פסקו הרמב"ם והרשב"א זלה"ה ומרנא מוהרי"קא ז"ל ובא"ח סי' קמח) דכל תיבה שהיא קרי וכתיב שהן הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שהיא בתורה ונקראת בענין אחר. והביא מעשה שהיה באחד שקרא לפני גדולי הדור רבותיו זלה"ה והתרו בו שיקרא כפי המסורת. ולא רצה ונידוהו והורידוהו מהתיבה. וזה פשוט דמי שלח ידו או פיו ולשונו בקבלת המסורת שבידינו מאבותינו ונקה. כי לא ינקה ה' ודאי את אשר ישא את שמו לשוא שהרי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה והמשנה דבר אחד הרי הוא כנוקב שם השם המבורך ויומת (כמ"ש הרמב"ם ז"ל בג' דה' ממרים) על מי שנתפרסם לכופר בתשבע"פ שהוא מסור ומיתתו בכל אדם והיה כל מוצאו יהרגהו. דאחת דתו להמית. כי אינו בכלל ישראל. ואין צריך לא עדים ולא התראה ולא דיונים