אלה המצות רצו

שבהם לקיום הדת הוא הנקרא בשם קונסיליי"דור. ועוד להם ספר הפאר"ה פראזי"ס של הרב האלהי מוהר"ר יצחק אבוהב ז"ל. וספר הנומולוגיא"ה של הרב עמנואל אבוהב. וספר אשר חיבר החכם הירא את דבר ה' רופא ובקי ברפואת הגוף והנפש כמה"ר יצחק קרדוזו הנקרא בשם איגסלינסיי"א דילו"ם איבריאו"ם. שכל אלו יועילו לגלות את אוזן ההמון להאמין בדברי האמת והצדק שנמצאו בדברי רז"ל. ומדריכים את בני האדם הישראלי בדרכי ה' ותורתו באמונה הנצרכת. ובכן חובה עליהם. וכך נאה להם להתעסק בכל יום תמיד. בהבנת הלב. והכוונה הנצרכת בהם. ואל ישעו בדברי שקר הנכתבים ונחתמים בספרים החיצונים כמו שהן כתיבות כוזבות שנתהוו ונתייסדו על פי חכם בעיניו ובשם מסיח לפי טומאו יתכנה אברם מיכל קרדוזו ודומין לו. שהפכו ללענה משפטי התורה וסודותיה. ובלבלו דעות ההמונים (כדי שלא לומר חכמים ונבונים) מכח שנתכסה בטלית שאינה שלו להגיד עתידות. הידועות ללבבות. ולא נתגלו לפיפיות בני אדם בליעל כזה אשר זמם ועשה. ובדה מלבו דברים אשר לא ניתנו להכתב וסוף דבר תיאר עצמו למשיח בן אפרים ולקיים גאות לבו אף הוא אמר היות שבתי צבי משיח ב"ד. (ח"ו לעור' עלינו מדני' וביושבי הארי להבאיש את ריחינו בשנא' כבושה שבלב הקרובי' שנתרחקו) ובנבואת שקר זו. בלבל כל ימיו. דעות שוטים שכמותו. ועם היות כי גדולי ישראל. היו מוכיחים אותו על פניו. כי היה עובר על דברי תורה ורודף את ישראל. הוא בזדון לבו. היה נותן כתף סוררת. לבלתי שמוע אל הדבר. אשר דברו ה'. בלאו דלא תסור. ולפי שארבע מיתות ב"ד בטלו לא היה באפשרותם לבערו מן העולם. כאשר צותה תורה. אך ורק היו מגרשין אותו ואת כתביו מעל פניהם חוץ למחנה העברים. ויהי היום עם היות כי אבד זכרו סלה. ודין ארבע מיתות לא בטלו ובן בתו המיתו. שוטים שכמותו. הטו אחר כתיבותיו. ולא הניחו נו שתהיה הריגתו כפרתו. והחזיקו בכתיבותיו אשר כתב בסתרי תורה שהיו נסתרים ממנו. עד שכמעט הדברים היו ממשמשים ובאים לגדר מה שנתהווה בימים הראשונים כאשר בא בכתובים ומבני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. ברוך המקום שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. להאי דרא בתרא דבעקבות משיחא שנתקיים בו נבואת רבי אליעזר הגדול עד שמים הגיעה דאין לך חציפות