אלה המצות רצד

ומדלג לוהיה אם שמוע וגומר אותה פרשה ומדלג וקורא מעשר תעשר עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב שכל הפרשיות הללו הן מזרזות את כל ישראל במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת הקריאה והברכות תשעה. היה אומרם בלשון הקדש. ואפי' אותן שלא מכירין היו חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שנתנה בו התורה בסיני ואפי' החכמים גדולים שהיו יודעין כל התורה כולה היו חייבין לשמוע את הקריאה בכוונה גדולה יתירה.. ומי שלא יכול לשמוע היה צריך לכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל. והיו תוקעין בחצוצרות בכל חוצות ירושלם כדי להקהיל את העם ואם היה יום הקהל בשבת היו מאחרין אותו לאחד בשבת מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינם דוחין את השבת)

תריג (עשה רמח) לכתוב כל איש מישראל ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה. כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו שהרי אין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מסיני. ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו וכל המגיה ס"ת ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כלו. שהרי ס"ת שנכתב המלא חסר או החסר מלא מכח אותו יתרון או חסרון של אותה אות אחת פסול ואין בו קדושת ס"ת. וצריך תיקון או גניזה. א"כ זה שהגיהו הרי הוא כאילו כתבו כלו. מפני שהכשירו וקדשו. ומצוה לייחד לו מקום טהור. ולכבדו ולהדרו יותר מדאי וכל הרואה ס"ת כשהוא מהלך. חייב לעמוד מפניו ולהיות עומד עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו. או עד שיתכסה מפניו. כי דברים שבלוחות הברית. הן הן שבכל ספר וספר וכל היושב לפניו. ישב באימה ופחד. שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד ויכבדהו כפי כחו כי כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. ונתנו החכמים ז"ל טעם למצוה זו שהיה חפץ ורצון הי"ת לזכות את ישראל שיתרבו הספרים בינינו. כדי שנוכל להשאיל מהם כי מצוה רבה הוא עד שאמרו עושה צדקה בכל עת זה המשאיל