אלה המצות רפח

זולת הנדרש במקרא זה שלפום ריהטא יוצא מידי פשוטו כל עיקר ולדעתי אם תחקור תמצא גדולת תורתינו הקדושה שאפילו הכא לא יצאו דבריה לבטלה הפך הפשט ומנהג ישראל תורה היא ושים עיניך בהשגחה פרטית שאם יתגלגלו הדברים בגלגול האמיתי הנודע אצלינו בחפץ ורצון הי"ת אשר צוה אותנו במצות היבום. שהיבמה הזאת כשתלד בן. לא תמצא אחד ממקיימי מצוה זו שקרא או שיקרא לאותו הבן שתלד לו יבמתו ע"ש אביו ומכ"ש בשם אחר כי אם בשם אחיו וכמ"ש רש"י ז"ל והקם זרע. הבן יקרא על שם המת עכ"ד דמשמע לן כפשוטן וכמשמען דע"י כך נמצאו ישראל קדושים הם שלא בכונה עושים בכונה. ומקיימים דת יומים הרי לך שאפילו הכא אין מקרא יוצא מידי פשוטו לעולם וגדול שבאחים שהוא המקובל אצלינו הוא המייבם ולפיכך אמרו הנח להם לישראל שאם אינם נביאים הם בני נביאים. וכל בניך למודי ה'. ורב שלום בניך. א"ת בניך. אלא בוניך. אלו ת"ח שבונים הדברים ומוציאין אותן בפלס מאזני משפט. דוק והבן שלא אמרו בכל התורה כלה אין המקרא אלא כפשוטו. דאזי היה מקום למכחישי האמת לחלוק על המקובל אצלינו במדרשי הכתובים. אך הם אמר כמו שקבלו אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ולא פחות ממדרשו. אפילו שיראה לך להפך. ואם תחקור תמצא שזה וזה יתקיימו בידך דוק והבן כי הוא כפתור ופרח)

תקצט (עשה רמ) להיות היבמה חולצת ליבם אם לא ישאנה שנא' וחלצה נעלו מעל רגלו וגו'. (וכבר ידעת מאמרם ז"ל שמצות יבום קודמת למצות חליצה עד שלכך נקראת המסכתא יבמות אע"פ שהיא כוללת דיני יבום וחליצה בשוה. אמנם אח"כ נפל המחלוקת בין גדולי ישראל דיש מהם אומרים דעכשיו מצות חליצה קודמת לפי שמצות ביאה בעיא כוונה לשם מצוה דאז הוא דעדיפא. אמנם כאשר לב לכוין לשם מצוה אין. תנא בר קפרא לעולם ידבק אדם בחליצה כאבא שאול) (ודומה בדומה ממ"ש במצו' זו ביבמות נאמר בראשון דבכורות מצות פדיה קודמת למצוה עריפה ומצות יבום קודמת למצות חליצה דלכך הוכיח הרמב"ם ז"ל שראוי למנות לשתי מצות הפדיה והעריפה והיבום והחליצה. שהרי הפ"ח והיבמה מוכנים הם וראוים הן לזה או לזה. אמנם ראיתי להבה"ג שמנה לא' לפדות פ"ח או לעורפו. וכתב הרשב"ץ שאם יש למנותם מצוה היא שנאמר שמצוה על הב"ד