אלה המצות רפט

לדון בדין מי שלא רצה לפדות פ"ח שיערפנו ושכל משרז"ל בזה לא יחייבו משום זה למנותם לשתי מצות. וא"א המפורסם ז"ל כתב שכן נראה שכל שתי מצות שהם בנושא אחד שאם ירצה לקיים שתיהן אי אפשר לו שהרי אי אפשר לפדות ולערוף כאחד וכן נמי ליבם ולחלוץ אי אפשר בבת אחת. ולכך שראוי למנותן למ"א ולא לשתים)

תר (עשה רמא) להציל הנרדף אפילו בנפשו של רודף אם לא נוכל להצילו באחד מאבריו שנאמר וקצתה את כפה. (ונאמר וקרבה אשת האחד כי דבר הכתוב בהווה וה"ה לכל אדם ומה מבושיו שיש סכנת נפשות ואתה חייב להצילו בכפה אף כל רודף ואם אי אתה יכול להצילו בא' מאבריו אתה יכול להצילו בנפשו של רודף כדי שלא יעשה המעשה הרע אשר זמם לעשות שכן כתיב לא תחוס עינך עליו. ועל ש"ד וג"ע שיש בהן כרת והרודף אחר הזכר לבד הותרה הרצועה הזאת בשעת רדיפה שרודף להרוג או לגלות ערוה אבל על שאר עבירות ואפילו ע"ז והרודף אחר הבהמה. או אם כבר הרג ובא על הערוה אין הורגין אותו אלא בב"ד בלבד כי כך אצלינו בקבלה אמיתית)

תרא (ל"ת שם) שלא לחום על הרודף הנזכר שנאמר ולא תחוס עינך עליו. (וכשלא רצה לשמוע אלינו להמנע מן העבירה ההיא וגם אין בידינו למונעו מלעשותה בחסרון אבר מאבריו. אין לנו לחוס עליו ומצוה לאבד את נפשו כדי שלא יעשה המעשה הרע ההוא. ומהכא איכא למילף טובא עד כמה מגיע פגם העבירה שכדי שלא יעשנה ואשמה בה אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב דוק והארך והחזיק במוסר אל תרף אם חיים את בעי)

תרב (ל"ת שסא) שלא יהיו אצלינו בבתינו המשקולות והמדות חסרות שנאמר לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה וגו'. ואעפ"י שלא יעשה בהם מקח וממכר) וכל פרטי הכתוב ענין אחד ולאו אחד הוא שכולל בו מיני השעור כמ"ש בש"ט)

תרג (עשה רמב) לזכור בפה (כל הימים) מה שעשה להרע לנו עמלק שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק. (וכך שנו רז"ל זכור בפה ואל תשכח בלב ולפי שמסופק אצלינו אם זכירה זו היא זכירת יום צאתינו מ"מ שבה מפורש כל ימי חייך נזדרזו מחכמי האמת ללמוד בכל יום ארבעה זכירות אלו.