אלה המצות רפז

בהלכות בפירוש הדברים. ולעולם לא תתייבם ולא תחלוץ עד שתמתין תשעים יום חוץ מיום המיתה ויום היבום והחליצה כדי להבחין בין זרע לזרע. והאח המייבם או חולץ שאמרנו ר"ל אח מכל מקום אפילו ממזר או עע"ז גדול או קטן כיון שהיה בעולם דהיינו שהוציא ראשו ורובו לאויר העולם קודם שימות אחיו הרי זה נשארה אשת המת זקוקה לאותו אח. שנאמר כי ישבו אחים יחדיו פרט לאשת אח שלא היה בעולמו ואחים המיוחדים לנחלה אך לא אח מן השפחה ונכרי' כאמור כיון שהיתה הורתו שלא בקדושה אע"פ שלידתו בקדושה אינו אחיו לדבר מן הדברים ואין אשתו זקוקה להם. וכן נמי האחים מן האם אינם אחים לענין זה ולא לענין ירושה וחשובין כמי שאינן. אלא שרז"ל הצריכו להתאבל על אחים מן האם ופסלום לענין עדות) (ודע שאמרו בגמרא שהבא על יבמתו צרתה קיימא עליה בעשה. שהרי הכתוב אומר יבמה יבא עליה. עליה ולא על צרתה. ועוד דכתיב אשר לא יבנה בית אחיו. בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה וכן נמי אמרו בהחולץ את יבמתו דצרתה קיימא עליה בעש' שכן כתיב אשר לא יבנה אב"א כיון שלא בנה שוב לא יבנה

ועוד אגלה אזנך במ"ש רז"ל ביבמות דכ"ד אמר רבא אע"ג דבכל התורה כלה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי ג"ש אפקתיה מפשטיה לגמרי. והיה הבכור גדול שבאחים הוא שמייבם אותה. אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת יקום על שם אחיו, זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו. ולא כמו שנראה מפשטיה דקרא שצריך לקרות לבנו בשם אחיו המת. והכי גמר ליה מרביה. עד משה מפי הגבורה וכשאמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו אינו ר"ל שח"ו אותה הדרשה הנדרשת בו שאינה אמת כי דבר זה הוא דעת צדוק ובייתוס שתמחה מן העולם אלא כונתם היתה בזה כי פשוטו הראשון לעולם קיים ובאה הדרשה ומוספת על ענין ראשון ויש לנו פשוטו ומשמעו כי מאמרי הי"ת סובלים זה וזה. וכך אמר רבי אלעזר בר"ש בפ"י דפ"א ע"ב וכלהו לאתכללא בהו מלה אחרא וכו' עי"ש. ופוק חזי כי אחת דבר אלהים שתים זו שמענו כן הדבר הזה. דרשת את לרבות ת"ח. אינה סותרת הפשט וכן מ"ש כי יקח איש אשה שהוא בכסף אינו מוציא הכתוב ממשמעו ופשוטו. שהוא בביאה.