אלה המצות רפה

כח הב"ד הישראלי וחסדי ה' עם בני עמו עם קרובו שאמרו כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. וכאשר עונותינו הטו אלה שאנו מגורשים מא"י ואין לנו סמוכין אין בידינו להלקות לכמה חייבי כריתות שיש בעו"ה ונשאר הדבר תלוי ברצון היראים לנפשם שבישראל החרדים אל דבר ה' שמרצונם הטוב נכנעים לפני בוראם ומהרהרים תשובה בלבם ואלו הן הלוקין בער"ה ועיוה"ך אשריהם ואשרי חלקם שיודעים לכוף ראשם ולכפות ידם ולהכניע לבבם לפייס את יוצרם כי מי יאמר זכיתי לבבי טהרתי מחטאתי)

תקצה (ל"ת שנז) שרא לחכות את החוטא יותר ממה שיוכל לסבול שנאמר ארבעים יכנו לא יוסיף. (ואם הוסיף עובר בל"ת אין לי אלא שמוסיף על מ"מ מנין על כל אומד ואומד שאמדוהו ב"ד ת"ל לא יוסיף ולפיכך אתו רבנן ובצרי להו חדא דהיינו ארבעים חסר א' פן יוסיף ויגע באיסור תורה. ולפיכך אמרו שאם יוכל לסבול כל המלקות ילקה עד מספר ארבעים ולא עד בכלל ואם לא יוכל לסבול את כלו יכה מה שבאפשרות יכולתו אך לא פחות משלשה הכאות. ומכאן אתה דן ק"ו מעצמך בעוד אזהרה שבאה כלולה בזו אם על רשע שנתחייב מלקות חסה תורה והזהירה אותנו שלא להכותן שאר כל אדם מישראל לא כ"ש וכבר הזהירנו רז"ל שאפילו ברמיזה להכות לא נהיה רשאין לעשותו שהרי אבי התעודה משה רבן של כל ישראל שמבטן יצא למלוך וראתה עמו שכינה בהרמת יד לבד קראו רשע. שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך. הכית לא נאמר אלא תכה). ואינו לוקה לפי שנתן לתשלומין אבל אם הכהו פחות משוה פרוטה לוקה ועמש"ל מצוה מ"ח)

תקצו (ל"ת שנח) שלא נמנע הבהמה מלאכול מאותו דבר שתעבוד בו עבודתה שנאמר לא תחסום שור בדישו. (ואחד בהמה וחיה טהורה או טמאה במשמע אלא שדבר הכתוב בהווה וכן נמי אחד הדישה ואחד כל שאר המלאכות של גידולי קרקע אלא שדבר הכתוב בהווה. ואחד החוסם בשעת מלאכה או קודם מלאכה ואח"כ עושה בה מלאכה חייב. ואם שכר בהמה וחמסה ודש בה לוקה ומשלם לבעלים ארבעה קבין לפרה ושלשה קבין לחמור. לפי שמשעת משיכה נתחייב במזונותיו. ולא שייך הכא הכלל דאין אדם לוקה ומשלם דוק והבן. וכן נמי אם חסמה בקול לוקה כמש"ל בכה"א דעקימת