אלה המצות רפד

תטה משפט שהוא כללי ולאו דהכא דלא תטה משפט גר ויתום שהוא פרטי והם נמנין לשנים אוף התם הכי נמי דאין הפרש. ביניהם והתימא על הרשב"ץ ז"ל שכתב בפירוש שאינם אלא לאו אחד כי עושק השכיר הוא כמו הגר בהטיה

תקצא (ל"ת שנה) שלא למשכן אלמנה בין עניה בין עשירה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה. ולא ע"פ עצמו ולא ע"פ ב"ד לא בשעת הלואה ולא שלא בשעת הלואה. ואם עבר וחבל מחזירין אותו ב"ד בעל כרחו. ואם אבד המשכון או נשרף קודם חזרה לוקה כנודע. לדעת הרמב"ם זכרונו לברכה וכפי גרסתו דוק ותמצא)

תקצב (עשה רל"ז) להניח עומר השכחה שנאמר ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ואלמנה יהיה. (הוא הצווי להניחו כמו לעני ולגר תעזוב אותם הנאמר בלקט)

תקצו (ל"ת שנו) שלא לקחת עומר השכחה שנאמר ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו. (והשכחה נוהגת בין בתבואה בין באילן. ולאו זה הוא מהסוג הרביעי שכל"ל במתקמ"ד הנקרא לאו שנתק לעשה שאם עבר ולקחה חייב להשיבה לעניים שכ"כ לגר ליתום ואלמנה יהיה. וכל זמן שמקיים עשה שבה או שיהיה אפשר לקיימו אע"פ שאינו מקיימו עדיין כמש"ל אינו לוקה. אבל מצוה עליו שיקיימה וכשיהיה בלתי אפשר עוד לקיים העשה שבה כגון הכא שנאבדה אותה. החטה, בכללה. או נשרפה ומכ"ש כשאכל את כל החטה ההיא אזי לוקה)

תקצד (עשה רלח) להלקות את העוברים ער קצת מצות מיוחדות בתורה שנאמר והכהו לפניו כדי רשעתו במספר ארבעים. (וזהו ענין המלקות הנזכר בכל מקום בתורתינו הקדושה כמפורסם בישראל קדושים הם ויודעים כי אין זה מנהג א"ה ח"ו. אלא מצוה ממצות התורה שנצטוו בה הבית דין הישראלי להלקות למי שחייב מלקות בעבור יכנע לבבו באותו מלקות וישוב אל ה' וירחמהו כי זהו מחסדיו ית' (ועיין מש"ל במצות מ"ח) המתרצה בהכנעה כזו עד"ש יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך תכף ומיד להענישו עונש המיתה שהיתה ראויה לו בעבור שהמרה את פי מלכו של עולם אלא ילקה וכיון שלקה ונכנע הרי הוא כאחיך. ופוק חזי מהכא