אלה המצות רפ

ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ילפינן דהוייתה לאיש אחר שהיא הקדושין היא שאוסרת אותה על בעלה לחזור. ולפיכך אם זינתה עם אחר כשהיא גרושה מותרת לחזור לבעלה. אך אשה שזינת' תחת בעלה נאסרה עליו שנאמר אחרי אשר הוטמאה. והרי נטמאה. ואשה רעה כזו ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ ויצא מדון. ולא די שהמוציא את אשתו משום שם רע אינו יכול להחזירה לעולם (גזירה שמא תינשא לאחר ותעשה חשובה ותהיה צנועה תחתיו ויאמר הראשון אילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע ולפיכך א"ל שיגמור בלבו לגרשה שאין זו חוזרת לו לעולם אלא שאין ראוי לאדם כשר שישאנה שלא יאמרו זה הוציא רשעה מביתו. וזה מכניסה ועל זה קראו הכתוב אחר כמתמיה אפשר שזה הוציאה מחמת רשעתה והלכה והיתה לאיש אחר (והמחזיר גרושתו משנשאת הולד כשר כי היא תועבה ואין בניה תועבים ומפני שכתוב בה תועבה הוצרכו רז"ל לבאר כאן בבירור יותר משאר חייבי לאוין. (ולא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה. ולא תהיה יושבת תחתיו ומשמשתו ודעת לגרשה דקרי עלייהו אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. ולא יגרש אדם אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר ולאו דוקא שזנתה בעדים ברורים אלא אפילו ע"פ עד א' שזנתה או שנראה בה איזה פריצות שאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה כמ"ש. והרמב"ן בסמ"ק שלו במצוה ט"ו מונה בפ" לאו שני כדעת בה"ג והיינו חלוקת אשה שזינתה תחת בעלה שימנע הבעל מלבוא עליה והמליץ בעד הרמב"ם ז"ל לפי שדרכו הוא שלא למנות אלא אחת בלאו שבכללות הבליעה בנעימה. ולבמ"א ז"ל לא ערב לו המלצה זו ועיין בכ"מ פי"א מה"ג)

תקפא (ל"ת שמח) שלא יצא החתן מביתו שנה ראשונה לצבא ולא לזולתו שנאמר לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר. (ונכפל הלאו כדי לעבור עליו לעולם בשני לאוין ואפילו אם יצא לספק יין ומזון כיון שהוא לצורך הצבא עובר בשני לאוין אך אינו נמנה כי אם למצוה א' כמ"ש בש" שלא כל מה שיתחייב עליו שני לאוין יתחייב שיהיו שתי מצוות והסמ"ג לא מנאו אלא ללאו א' אמנם בה"ג והרמב"ן ז"ל מנה