אלה המצות רעט

והלכה אומרת בכל דבר וכו' עי"ש ורוב הפוסקים רבותינו בעלי התוס' הרא"ש והר"ן ורבינו ירוחם ע"פ התוספתא הסכימו דאם כתבו על דבר שאינו מתקיים הגט בטל מן התורה. משום דלא מיקרי בתורה כתיבה. אא"כ כתב בדבר המתקיים. ועל דבר המתקיים. ודלא כהרמב"ם ורבינו מוהר"י קארו ז"ל דהתירו לכתוב על עלי ירקות אפי' בדבר שאינו מתקיים ודעהו כי כן עיקר

ה ונתן בידה. מלמד שאינה מתגרשת עד שיתן הגט בידה או ביד שלוחה שהוא כידה ומה ידה מיוחדת שהיא רשותה אף כל שהוא רשותה כגון חצרה הקנוי או מושכר או שאול לה

ו ונתן ביד. ולא שתקח היא מעצמה ולפיכך אם היה מוטל ע"ג קרקע וא"ל טלי גיטיך משם ונטלתו אע"פ שאמר לה אח"כ הז"ג אינו גט שהרי לא נתן לה לא הוא ולא שלוחו

ז וכתב ונתן. שלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו. אלא נתינתו לה בלבד

ח ספר כריתות ונתן בידה. שאינו נותנו לה אלא בתורת גרושין. ולא בתורת שהוא שטר חוב או מזוזה. או כשהיא ישנה

ט כי מצא בה ערות דבר. ילפינן דבר דבר מממון כדי להצריך שיתננה לה בפני עדים כמ"ש ע"פ שנים עדים או ג' עדים יקום דבר

י ושלחה. שיהיה ענין הגט שהוא המשלח אותה. ולא שישלח את עצמו ממנה וזה שנאמר ושלחה מביתו אין עניינו שלא יגמרו גרושיה עד שתצא מביתו אלא כשמגיע גט לידה גמרו גרושיה ואע"פ שעדיין היא בביתו שלא נאמר ושלחה אלא להודיעך שאם גירש ולא הוציאה מביתו ה"ז כמי שגירש והחזיר גרושתו. ולפיכך צריכה ממנו גט שני. (ויצאה מביתו מגיד שהאשה יוצאה מלפני האיש. והלכה והיתה לאיש אחר מגיד שלא תנשא עמו בשכונה

ושאר הדברים שבגט כגון הזמן שתקנו משום בת אחותו וחתימת העדים, שמא ימותו עדי המסירה וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים

תקפ (ל"ת שמז) שלא להחזיר את הגרושה אחר שנשאת או נתארסה לאחר שנא' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. (ולפי שנאמר