אלה המצות רעח

לקרקע בשעת מלאכה. ולא יספיק לנו כתוב אחד בלתי אם נועד חברו עמו עי"ש בהצד השוה שבהן שדבר שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו)

תקעז (ל"ת שמה) שלא יקח הפועל השכיר ויוליך בידו מהאוכל שיעבוד בו יותר על אכילתו. ולא יתן לאחרים שנאמר ואכלת וגו' ואל כליך לא תתן

תקעח (ל"ת שמו) שלא יאכל השכיר בשעת עבודתו מן הדבר שיעבוד בו כשיעבוד במחובר לקרקע שנאמר וחרמש לא תניף על קמת רעך. (אמרו וחרמש לרבות כל בעלי חרמש ובשעת הקציר לא תקצור לעצמך), (וכולן לא אמרו שיאכל. אלא בשעה שהוא עסוק במלאכה. ולא שישב ויאכל. כי המתבטל ממלאכתו לאכול. או שאוכל שלא בשעת גמר מלאכה הרי זה עובר בל"ת הנזכר. שמפי השמועה למדו. שכל זמן שהוא עוסק בקצירה. לא יניף חרמש לאכילתו. וכן כל היוצא בזה)

תקעט (עשה רלג) לגרש המגרש את האשה בספר שנאמר וכתב לה ספר כריתות. ונתן בידה. ושלחה מביתו. וכתיבת ספר זה הוא הנקרא גט עשרה דברים הן עיקר הגרושין מן התורה ורמוזין במשמעות מקרא זה)

א והיה אם לא תמצא חן בעיניו. מלמד שאינו מגרש אלא דוקא ברצונו. (ועיין בפ' חזקת הבתים דמ"ח דרשב"ם ז"ל יליף לה מדכתיב ונתן מדעתו משמע). חוץ ממי שהדין נותן שכופין אותו לגרש ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

ב וכתב. מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתיב' ולא בכסף ודבר אחר. ואחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו ואחד הנותן בידו או שאמר לאחר ליתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ולא נאמר וכתב אלא להודיע שאינה מתגרשת אלא בכתב. ונתן שלא תקח מעצמה ואינה מתגרשת בכסף

ג לה. שיהיה נכתב לשמה

ד ספר כריתות. דבר הכורת בינו לבינה שלא ישאר לו עליה רשות. ואיתא בירושלמי בשלשה מקומות הלכה עוקרת המקרא וזה אחד מהן התורה אמרה וכתב ספר כריתות בספר דוקא.