אלה המצות רעו

דבר אשר ישך. (ובא הפי' לא תנשך מאחיך דהיינו לאסור על הלוה שאינו יכול ליקח בהלואת רבית מעות ישראל חברו ולומר שהוא מוחל לו הרבית כי לכן הוכפלו האזהרות ששה לאוין למלוה שהוא הנושך וגם ללוה שהוא הנשוך שלא יתרצה להיות נשוך כי הוא יעבור על לאו דלא תשיך ולאו דלפני עור לא תתן מכשול ואין זה דומה ללאו דלא תונו שמי שנעשית לו ההונאה אין עליו חטא ומשפט אשם. דהכא המלוה והלוה הערב הסופר ועדים כולם נכשלים בנשך ארס של עכנאי הרבית עד שאמרו רז"ל על המתעסקים בו שהם כאילו כפרו באלהי ישראל. וביציאת מצרים. ותחיית המתים. ונכסיהן מתמוטטין ויורדים לבאר שחת ואינם עולים לעולם. ועם היות שכולם נפטרו ממלקות שהרי המלוה שהוא העיקר שעושה המעשה רע אינו במלקות שהרי ניתן להשבון ומכ"ש הנהו דפחיתי מיניה ואתו מחמתיה עם כל זה עונש כולם חמור שמור נפשך ומאדך מאד מאד)

תקעג (עשה רל) לבקש רבית מן האומות אם נרצה להלוות להם והם ירצו ללוות מאתנו שנאמר לנכרי תשיך. (זו מצות עשה ולאחיך לא תשיך מצות ל"ת ואמרו רז"ל שאעפ"י שהרבית שלהם מותר עם כל זה אסור להלוות להם ברבית קצוצה אלא בכדי חייו. אבל אבק רבית מהם מותרת. והכל כמש"ל מצוה תע"ז שכמו שהם לא יגמלו חסד עם הישראלי שאפילו בינם לבין עצמם יקחו רבית מזה לזה אם כן למה הישראל יעשה חסד עמהם יכול על מגן והם לא מבני בריתינו ולא נצרכים אלינו ואנו צריכים לגמול חסד עם העניים שלנו שאין להם מקום לפנות כדי לפרנס את עצמם עי"ש הכל כמו שמפורש בכתוב אם כסף תלוה את עמי תלוהו ולא לנכרי ולאיזה מעמי את העני ולאיזה עני לאותו שעמך)

תקעד (ל"ת דמש) שלא לאחר הנדרים והנדבות ושאר הקרבנות שנתחייבנו בהם שנאמר כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו. (והוא לאו שאין בו מעשה. ובא בפי' המקובל שאינו עובר על לאו זה עד שיעברו עליו שלשה רגלים כסדרן פסח שבועות סוכות כדעת ר"ש וחכ"א שמשעברו ג"ר עובר מיד אפי' שהיו שלא כסדרן כדאיתא בר"ה ד"ד)

תקעה (עשה רלא) לקיים כל מה שקבלנו ונתחייבנו ער נפשותינו בדבור משבועה ונדרים. וצדקה קרבנות וזולת זה. שנאמר מוצא שפתיך