אלה המצות רעב

וקרא מלא הוא ומפורש שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו. והם הנקראים בלשון רז"ל נכרי שהתנכר ליוצרו ואינו מאמין בעיקרי הדת. אמנם כל המאמין מציאות האל וחידוש העולם. והנבואה ושכר ועונש. כמו הנוצרים שבימינו. הרי זה בעל דת. ואין לנו רשות להזיק את ממונו. ומכ"ש להורגו כי כל אלו שבזמן הזה שישראל גרים בתוכם יודעים דיש אל אחד. ואב אחד לכלנו. וקוראים אליו דודאי לא עליהם צותה תורה לבקש רעתם חלילה

ופוק חזי מאי דקמן שלמצרי ואדומי. אמרה תורה לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי. וכי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וכשהיו צרים עליה. ונופלת בידי ישראל צותה תורה להניח רוח אחת מבלי מצור כדי שכל מי שירצה להמלט על נפשו. שילך לו דרך אותו הרוח. שניתן לריוח והצלה כמבואר בהרמב"ם ז"ל. וקרבנות החג בשבעים פרים יוכיחו היותינו מצווים להטיב ולא להרע. כי הקב"ה חס על בריותיו ואפילו על העצים צותה תורה לא תשחית את עצה. וכאלה רבות. למי שעינים לו לראות. ראה יראה כי יהיה מן הטעם שיהיה. רצונו יתברך אינו אלא שישראל עם קרובו. ילכו באורחותיו הישרים. כדי שיתקדש שמו ברבים וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. עד שאמרו בתלמוד ערוך. על פסוק כספו לא נתן בנשך. אפילו ברבית דגוי. ואילו רבית העכו"ם היתה מצות חובה מן התורה לא היו משבחין דבר זה שביטל מצות עשה שבה. ומה שבאה לכלל מנין. הוא מהטעם האמור שם שאז ודאי בדבר אשר זדו עליהם. דלא נפלאת היא ולא רחוקה. ואשריו למי שלא בא לידי מדה זו. ומכל שכן לידי גזל שבפירוש מוכח מן הגמרא ומפרשיה. שדעת אותם מרבותינו ז"ל שאמרו בקדושין ובבא קמא דף קי"ג גזל העכו"ם אסור היינו מדאורייתא דהכי קי"ל שגזל העכו"ם אסור. הן מטעם שהתורה אסרה אותו בסתימת הדברים לא תגנובו. וכדומה ולא פירשה כמנהגה לפרש שור רעהו וכיוצא ועוד מטעם שהוא מבאיש את ריחינו ביושבי הארץ. והגונב מהם כמעט קרוב לודאי שנקרא רודף את ישראל. ועוד בה איסור חמור של חילול ה' שנצטוינו עליו ולא תחללו את שם קדשי וכבר ידוע כי עון ח"ה חמור מאד. עד שנאמר בו שאין לו כפרה עד שעת מיתה. לכן שמענה ואתה דע לך להזהר. ושמור נפשך מאד