אלה המצות כז

הוא דסוף כל סוף התורה אצלינו היא נחלת אבות העולם כדכתיב וממתנה נחליאל וגו' וכתיב תורה צוה מ"מ קהלת יעקב וכתיב מגיד דבריו ליעקב. והשכל הישר יודה יודה כי כל אותה הידיעה שידע בה א"א וכל השמירה שהיו יודעים ושומרים בניו אחריו לא היתה נקראת פעולה בפועל עד שהגיע אותו עת הרצון שרצה הקב"ה לזכות את ישראל על יד נאמן ביתו במאמר החדש הזה לכם ע"ע היה אצלי מכאן ואילך שלכם הוא וכשבאו למעמד הר סיני באותו ועד הכללי שענו ואמרו כל אשר דבר ה' לאבותינו נעשה מה שאבותינו לא היו מצווים ועושים ונשמע אם יש דבר חדש שנצטווה בו לעשותו בשכר זאת זכו לכתר תורה הם וכל שאר ענפי נשמותיהן של ישראל שכל או"א קבל חלקו בסיני בפני הסרסור הנאמן והיה הדבר ההוא שמחה לאיש זה משה. שנאמרו לו ולהם כל הדברים העתידין ושמאותו הזמן והלאה בלעדיו לא ירים איש יד לשונו להוסיף ולגרוע מאותן המצות שנאמרו לו. ולא פחות מאותם הדברים שנאמרו בפניו להתחדש ולתקן לעתידין לבוא. דור דור ונביאיו וחכמיו צור תעודה. חתום תורה. באלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר ולא חצי דבר יותר ממה שנתקבל שם. בשגם היתה הקבלה והידיעה לכמה וכמה אלפים וריבי רבבות שנתחדשו. ושעתידין להתחדש בתורה המתמדת אצלינו כמו הידיעה ראשונה שהודיע לא"א. שלא באה לידי פועל. אלא בימי משה. כך כל אותן הדברים שנחלקו בהן חכמי ישראל. ושחדשו. נתגלו למשה ונמסרו ביד כ"א בעיניו ובפניו לעיני כל ישראל. ובאופן זה מצינו למדין דאין כל חדש אצלינו המקבלים. אלא בפועל הזמן שבא עליו הצווי מאז ומקדם שיתגלה אותו דבר. בזמן אותו נביא. או אותו חכם. ועם שתראה שנתרבה המחלוקת בין התלמידים רב השלום עשה שלום ביניהם והאירו ברקיו תבל. רגזה ותרעש הארץ. בתחלה יראה. ולבסוף שקטה. כי קול נתנו שחקים. אלו ואלו דברי אלהים חיים. והלכה כבית הלל. כדאיתא ובפ"ק דעירובין די"ג) אשר לזאת נודה לאלהינו. התולה ארץ על בלימה. כי הוא ידע את מקומה. כמ"ש רש"י ז"ל (בכתובות דכ"ט) דזמנין דשייך האי טעמא וזמנין דשייך ה"ט וכו' עי"ש שדבריו ז"ל עם היותן לפי הפשט עכ"ז מכוונות אל דרך האמת כד"א כל הנחלים הולכים אל הים. וכתיב הכל הולך אל מקום אחד שטעם הדברים התחתונים מתהפך לפי שינוי המדות העליונות ובזה נמצאו כל משפטי ה' אמת יצדקו