אלה המצות כו

לדעת את ה' ואת דרכי תורתו נביאיה וחכמיה שהם אמת ודבריהם האמת והצדק שאין לך רשות להרהר אחריהם כל עיקר שמענה ואתה דע לך: הקדמת השמח בחלקו

אמת ואמונה כל זאת קיים עלינו ועל בנינו ועל דורותינו. ועל כל דורות זרע ישראל המאמינים הראשונים והאחרונים ודבר טוב וקיים מתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד להאמין באמת. ובאמונה מש"ל רז"ל ובפ"ב דמגילה די"ט) ועליהם ככל הדברים וגו' מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שסופרים עתידין לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה (ועוד אמרו בראשון דברכות ד"ה) ואתנה לך לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם לוחות אלו עשרת הדברים. תורה זה מקרא. והמצוה זה משנה. אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זה גמרא שכולם נתנו למשה בסיני. והאמת יורה דרכו שהמראה אשר הראה ה' אותו בהר והשמחה ששמח משה במתנת חלקו שהכל נתנה לו בסיני כנזכר במאמרים הנזכרים. הכל בעיני הוא מעין ההיא דאמרו רבנן (בב"ר פמ"ט) על פסוק וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' שאמר הקב"ה גיהנם גליתי לו. דינה של סדום מחר. ואיני מגלה לו וכו' עי"ש ועוד איתא בפ"ח מפרקי ר"א שהקב"ה מסר סוד העיבור לאדם הראשון. ואדם מסרו לחנוך. וחנוך לנח. ונח לשם. ושם לאברהם. עד יעקב ליוסף. שאחר מיתתו ומיתת אחיו. נתמעטו העיבורים מישראל כמו שהן היום בגלותינו. עד יערה עלינו רוח ממרום כימי צאתנו ממצרים. (ואם החסידים הראשונים הנז' ואב לאומתינו א"א ע"ה. לא היו שומרים אלה מועדי ה' למה היו צריכים לידע סוד העיבור ובפרט א"א לצוותו לבניו אחריו כמ"ש ושמרו דרך ה' וגו' אלא שבאמת עם היות שלא היו מצווין היו עושין. וא"א ע"ה וא אשר צוה לבניו אחריו כעדות ה' נאמנה ישמרו לעשות בכל שר הורהו ה' עד שבסוף מכח הגלות נשתכח מרוב ההמון והעיקר