אלה המצות רסז

תקכ"ז כי תצור אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וגו' הכל כמבואר שם עם עמון ומואב בשנאת ה' אותם על הנבלה אשר עשו עם ישראל והחטיאו אותם במצותיו צוונו שלא להתחתן בהם ושלא נקרא אליהם לשלום כל עיקר כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו כמש"ל בעה"י)

תקסג (ל"ת של) שלא להרחיק זרע עשו אחר שנכנס לברית הדת. שנאמר לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. (וכל מה שעשה לך עשה מכח גזרתו ית' בברכה שברכו אבינו יצחק והיה כאשר תריד ופרקת עולו ואלולי שהקול קולו של יעקב לא היו הידים ידי עשו נמצא שאנחנו גרמנו לעצמינו שיתגרה בנו כי הוא שלוחו של מקום ובכל עושה שליחותו והאלהים עשה שיראו מלפניו וכל פעל השם למענהו וגם רשע ליום רעה. כדאיתא במדרש אלה הדברים מי יובילני עיר מבצר מי נחני עד אדום רבנין אמרי האי קרא לא רישיה סיפיה ולא סיפיה רישיה מי יובילני מי נחני מי יובילני מי יתן לי שאפרע ממנה וכו' א"ל הקב"ה דוד ידיך חדודות וחרוצות הן ואני רוצה לרדות את עולמי בהן. ד"א דוד אני צריך בהן לדורות וכבר משה רבך בקש להזדווג בהן ואמרתי לו רב לכם רב יצוה לתלמידיו הרי לך שמשה רבינו ודוד אדונינו נצטוו שלא להכריתם ואין לך לדון ק"ו מעמון ומואב שהוא ק"ו דאית ליה פירכא הבט נא וראה מ"ש לפנים ולאחור ותמצא טעם נכון ומספיק (ודע כי עיקר הצווי הוא שלא לרחקו. אך אין עלינו חובה לקרבו ולהתחתן עמו. או עם המצרי אחר דור שלישי. כי אין חפץ להי"ת ששום מיוחס יפגום יחוסו עם מי שהוא מדרגה פחותה ממנו. אלא שנשאר הדבר שלא נתרחק מהם מצד איסור תורה או מחמת שנאה כי אין כאן איסור ולא שנאה. כי בן בנו של הגר. כשר ומוכשר מן התורה כמ"ש שמצרית שנתגיירה בעודה מעוברת. בנה הוא נקרא שני. אע"פ שהורתו בטומאת מצרית. כי הכתוב תלה הדבר בשעת לידה: כמ"ש בנים אשר יולדו להם וגו'. הרי שהכתוב תלאן בלידה. ושמור כלל זה בידך שבאומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם. ולעולם להחמיר הא כיצד גר עמוני שנשא מצרית הולד זכר עמוני. ושדינא ליה בתר האב. כדי שלא יהא זרע הזכרים מותר לעולם. ואם ילדה נקבה שדינא לה בחר מצרית. כדי שלא אהת מותרת לבא מיד בקהל. כמו