אלה המצות רסה

וראו מורין הלכה למעשה לטבול לבא לחזור בתשובה ממה שהמיר כבודו ולגלח שערו מקודם ודברים של טעם הם. אך אמנם כאשר הסבירו להם אותם שלא שמשו כל צורכן שטהרה זו תהיה לגנאי להם לפי שח"ו יהיו נקראים בשם גרים לכך אינם רוצין לטבול ואם כן טוב היה לנו ולהם להודיעם תשו' המשקל. ושאחד מתנאי התשובה. היא להתבושש כל אחד ממעשיו הרעים שקדמוהו ולהשפיל עצמו. ולסגף גופו בכל מה דאפשר ואלה בפרטות לעמוד כל ימיהם בהכרת החסד. שהפליא ה' לעשות עמהם. להציל ממות נפשם וגופם. ושאחר כמה מאות שנה זכו הם. מה שלא זכו אבות אבותם האנוסים. הן אמת שידעתי גם ידעתי שדרך כלל כדי שלא לרשל ידי עוברי עבירה. שישובו אל ה'. יש להקל להם בתחלה. אבל סוף סוף. להנאת' ולטובתם ולצאת ידי חובתינו היינו צריכין להיות עינינו פקוחות לזכותם בכל מה דאפשר כדי לטהרם. ולא להעלים את העין כאלו הם גרים הנחשבים כקטן שנולד. ובלא ימנע עתידין אנו ליתן את הדין. ועל זה ועל זה דן אנכי כי עוד רעה חולה. שפלס מאזני משפט התשובה לפי ערך החטאים והשנים שהתמידו בו. אין מי שישגיח עליו. וכל אותם שהם פושעים ומורדים שערי התשובה נעולה לפניהם והולכים נטויי גרון כגוי אשר צדקה עשה. ואם נימול לשמנה ואח"כ הלך ברצונו ונשתקע בין האומות ועמד ביניהם שנים רבות מחלל שבתות. ואוכל נבלות וטרפות. ופורץ גדר העריות. ואח"כ בבואו בין ישראל. יתלוו אליו וכאלו קיים כל התורה כלה מאל"ף ועד תי"ו יחשב בעיניהם ואם המצא ימצא מי שגזל את ממון חבירו ואת אשת עמיתו יקח וילך לו אל ארצות העמים. והבעל העשוק בממונו ובאשתו מות ימות מדאגתו. בבואו אח"כ בפני שלשה או על הבימה יעמוד ויאמר חטאתי ושהוא מקבל עליו תשובה. הרי זה נעשה כאחד מהחסידים הראשונים. ובעל תשובה יקרא. אחר שיש בידו ע"ז ג"ע וש"ד וגזלת העני הבעל. תמיה לי אם על אלה יתאפק ה'. ויתרצה בתשובה קלה כזו. ובהתרשלות שיש בנו באין דורש ואין מבקש. ואין אומר השב כאלו הדבר אינו נוגע לישראל הערבי' זה לזה ודאי לכל כיוצא בזה. נתרצה דוד באלהיו שיכתוב עליו סרחון שאין בו. כדי שממנו ילמדו לכל הרוצה לשוב מחטא חמור מכ"ש למי שיתלוו אליו השלשה ראשונות דכלהו איתנהו בהו שלא יספיק ימים ושנים כדי להטהר. ושלא להרים ראש: