אלה המצות רסד

שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'. ובמתניתא תנא נאמר לא יבא פצוע דכא ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם ובכל גוונא פסול אבל בידי שמים בכל גוונא כשר)

תקס (ל"ת שלג) שלא ישא מי שהוא ממזר כת ישראל שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה': (ובא בפ"ה שלא יבא לישא אשה מבנות קהל ה' אבל לשאר הדברים הוא כישראל גמור עד שאמרו עליו ממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה. ואם תרצה להשגיח בעינא פקיחא תראה ותמצא חמלת הי"ת על עמו ישראל כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו ואיך כל מגמתו והשגחתו היתה על ישראל עם קרובו ובראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנקראו ראשית קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וגו' ולעולם הקדים להם רפואה למכה. ונחזי אנן מכת הגרושים של ספרד ופורטוגאל ומשם נבין גם כן גודל מעלת התורה שבעל פה שאינה אלא לקרב אבל לא לרחק כי אם למי שרוצה להתרחק בזדון לבו. ודע נא וראה כי ממזר האמור בתורה זה הבא מן הערוה הודאית והן העריות האמורות בפרש' אחרי מות שאסרה תורה אותן לישראל וחייב על ביאת כל או"א מהן כרת הנה הולד הנולד מאחת מהנה בין שהיה הבא עליה אנוס או שוגג ואין צ"ל אם בא עליה ברצון וזדון. הולד נקרא ממזר ודאי. ואיסורו איסור עולם. ואם הדיבור היה נשאר סתום ולא מפורש כמו שנתפרש בפ"ה לא היתה תקומה לשונאי ישראל לקבץ את שה פזורה הנדחה בהררי החשך הרי הגזרות והשמדות הנזכרים שמכח' אותם הבנים שנולדו שם הם בני נדה שהיא אחת מהעריות שחייבים עליה כרת ולפי סתם כלל זה ח"ו היו אסורים לבא בקהל. אמנם בחמלת ה' על עמו ישראל כתב לנו והבטיחנו בתורתו לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכאשר אין כל דבר נעלם ממנו והוא היודע את אשר יקרה לעם הזה באחרית הימים לפיכך פירש לנו עפ"י הקבלה האמיתית שממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות. חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו ממזר ומוכח זה הותרו לבא בקהל כמו שתל"י נשמטים ובאים אחד אחד גם בניהם עדי עד מקבץ נדחי ישראל יקבצם עד בלתי ישאר מהם נדח בלתי נדח. ועוד צפה והביט אח פתיות לב הבאים מהתם להכא שלא ירצו לטבול ולטהר עצמם מטיט היון שהיו שקועים בו כמו שבאמת יש שאמרו דשמעו