אלה המצות רסב

קוראה לגנב המחזר אחר אבדתו וגונב מה שימצא בהליכתו. וח"ו נמצאו שהן גורמות לבחורי ישראל שיעשו הרע בעיני הי"ת כי עינם רואה ולבם חומד והדברים מגיעים לע"ז ג"ע ושפיכות דמים. ואם באתי לבארם חלילה יש חילול ה' בדבר למה יאמרו הגוים עם ה' אלה וחרפה היא לנו ותכסינו כלימתנו. כי לב יודע מרת נפשינו. מי ראה כזאת מי שמע כאלה דאין אפטרופוס לעריות ובין בסתר בין בגלוי ותלכנה נטויות גרון וברגליהם תעכסנה מכסין טפח ומגלין טפחיים. ועל טוב יזכרו אחינו בני א"י ת"ו ששומרים בנותיהם שלא ישלוט בהם עין כל ראי. ואפי' החתן אם לא בשעת הקדושין אינו רואה את משודכתו. ומתרצין הבחורים במה שאביהם מקנין להם ובמה שמן השמים הזמינו להם. והי"ת נותן את חנם בעיני בעליהן ומצאן מנוחה אשה בית אישה ומעולם לא נשמע גירושין מכח פשטי' דקרא אם לא מצא חן בעיניו. וכן ראוי שינהגו כל ישראל קדושים הם יחד אנשים ונשים. נערים ונערות. כי בעונות הנסיון מוכיח שההתערבות והמדיניות שיש בין הנשים עה האנשים שסופו אינו אלא הפך מסדר ותכלית נדבת המשכן. ועל ראשי ומנהיגי הק"ק יצ"ו מוטל חובה זו לתקן כל אופן פריצות שבעונות הדור כל יום הולך ורבה בין בנות ישראל הי"ת ירחם על עמו)

תקנג (עשה רכה) להיות המוציא שם רע על אשתו יושב עמה תחתיו לעולם שנאמר ולו תהיה לאשה. אפי' עורת ומוכת שחין. ובכלל דין זה שנצטוו הב"ד ג"כ להלקותו על אשר הוציא שם רע על ב"י לשקר. ולענשו מאה כסף מזוקק מאחר שהוא בש"ר שהוציא היה רוצה להפסידה כתובתה שהיא חמשים כסף לפיכך ישלם בכפלים כמ"ש ישלם שנים לרעהו. ואזהרת הש"ר היא בכלל לא תלך רכיל וגו')

תקנד (ל"ת שכט) שלא יוכל השקרן שהוציא ש"ר על אשתו לגרש כל ימיו שנא' לא יוכל לשלחה כל ימיו וגו')

תקנה (עשה רכו) לסקול את העוברים על קצת מצות ואחת מהן היא הנערה מאורסה ובועלה שנאמר וסקלתם אותם באבנים ומתו. (עיין מצות רפ"א ומש"ל מצות מ"ח):