אלה המצות רסא

יען כי בנקל יכול אדם להיות נכשל ובפרט כי הוא מן החקים שהשטן וא"ה מונין את ישראל דמה טעם יש בה. ובסוד הדבר כבר אמרו בעלי הרמז כי לשון שעט"נז פי' שט"ן ע"ז והלובש צמר ופשתים שטן עז מתלבש בו ושולט עליו לפי שהוא מתכסה בטליתו וע"כ אמרו פושטו ואפי' בשוק. וכבר ידעת שקרבנו של קין היה זרע פשתן. ושל הבל היה צאן עם הצמר שעליהן וכל אחד הקריב כפי הכח שהיה מושל עליו. כי הצמר רומז על צד הרחמים והפשתן על הדין, ואמרו על קין שהביא ממותרי מאכלו קליות זרע פשתן. וא"ר יהושע בו קרחה אמר הקב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם. אפי' באריגת בגד שנאמר לא תלבש שעטנז. ובבגדי הכהנים שהם דוגמת הציצית הרומז במלכות שמים הותר הכלאים לפי ששטן עז זה אינו שולט בדבר שבקדושה. ומזה תבין ותדע כי אותיות שעטנ"ז ג"ץ יש להם תגין בס"ת לרמוז שכל מי שעוסק בתורה ניצול ממנו: ומה לנו לבקש עוד טעם לדבר איסור כל מיני כלאים הואיל ואין לנו טעם גדול מזה שהי"ת צוה כך ומי יפר. אם המעט בעיניך טעם זה לא דברה תורה במתים הנעשים חפשים מן המצות ועונך תשא רחמנא לישזבן

תקנב (עשה רכד) לבעול את האשה אחר שיקנה אותה בקידושין שיתן או בשטר או בביאה שנא' כי יקח איש אשה ובא אליה ובעלה וגו'. (ושלשה דרכים אלו שהאשה נקנית בהן כלהו רמיזי בקרא. ובעלה. הורה שיקנה אותה תחלה בביאה דהיינו שנתייחד עמה בפני עדים וח"ל האמ"ל בב"ז. ואח"כ כשיגמור ביאתו תהא מ"ל. כמ"ש בביאור קדושי ביאה שהם דאורייתא. ואמרו עוד ויצאה והיתה מקיש יציאה להויה מה יציאתה בשטר כמ"ש וכתב לה וגו'. אף ההויה בשטר שיכתוב ויתנהו לה בפני עדים כמו רוב קניות שבעולם שהם בשטר וכמו כן למדנו שהיא נקנית בכסף. מאומרו באמה העבריה ויצאה חנם אין כסף. שבא בפ"ה אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב. והאב הרוצה לשמור בתו הגדול' שלא יקדשנה שום אדם שלא לדעתו יעשה שתאסור על נפשה כל כסף ושוה כסף שיתן לה שום נברא בעולם לשם קדושין שלא לדעת אביה. והמובחר שבדרכים שכל כבודה בת מלך פנימה והיא בהיכלי מלך ולפיכך ראוי לכל בנות ישראל שאל יתעסקו עם בני אדם ובפרט עם בחורים לא יתראו בפניהם כי רוצה אשה בקב תפלות מעשרה פרישות. ופירצה