אלה המצות רס

(והוא הדין לכל שני מינין ושאר עבודות ומלאכות אלא שדבר הכתוב בהווה. ומה"ת אינו חייב כי אם כשהאחד טהור והאחד טמא אבל כששניהם טמאים או טהורים אסרום רבנן כמו איסור כלאים בהרבעה: וזה הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפירושו ובחבורו דאני בעניי נקיטנא בשפולי גלימאי. ורהיטנא בתר שיטתיה דסוגיין דעלמא אתיין כוותיה. הן אמת דהרא"ש ז"ל חולק עליו: וכמ"ש ה"ה בעל תי"ט ז"ל בשמיני דכלאים משנה ב' עי"ש ובמ"ש במשנה א' פסקא המתחלת אסורים. ומשם יקבל הרב הראשון במעלה ולכל דבר שבקדושה עלה יעלה תחלה זה הדור בלבושו דלביש מדא זקן שקנה חכמה קנה שיבה קנה ישיבה שיש רבה סמיכה עד זקנה ושיבה. ה"ה פרנס והדר הדור המפורסם כמוהר"ר יששכר בער כ"ץ נר"ו על מה שכתב בכתב ידו הרמה. סמוך ונראה בגליון הספר למצוה זו. וזה לשונו, א"כ למה לי התירוץ שאין מביאין ראיה מבני מלכים עכ"ל ואתה קורא חביב חקור ודרוש במ"ש התי"ט ז"ל ודוק ודעהו כי שם ביאר הבתי"ט ז"ל די ספוקו. לספק שנסתפק בו הר"ב הכהן הגדול מאחיו נר"ו עי"ש

תקנא (ל"ת שכח) שלא ללבוש בגד ארגמן בצמר ופשתים שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. (ומה"ת אינו אסור אלא עד שנעשו בהן שלשה מלאכות הנקראות שוע טווי ונוז. ר"ל שהצמר יהיה שוע דהיינו טרוף. וטווי בפני עצמו ושזור בפני עצמו. וכן הפשתן. ואח"כ כשמחברן יחד ע"י אריגה או שקשר זה בזה בקשר של קיימא שהן שני קשרים זהו הנקרא שעטנז ואסור מה"ת. אבל רז"ל אסרו כל כנעשה בהן אחת מן המלאכות שזכרנו או שוע או טווי או נוז. וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"י ה"ג מה' עדות דשם כתב בפי' על פסול לעדות בעבר עבירה שחייבין עליה מלקות מה"ת שמנה או שלבש שעטנז שהוא שוע או טווי או נוז הרי זה פסול לעדות מן התורה. וכשמנה הפסול מדבריהם מנה מי שלבש בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן כיוצא בו. ומלבד מה שהרגיש בו מרנא הכ"מ ז"ל בפ"י מה' כלאים בשינוי הנוסחאות במ"ש בפי' המשנה צ"ע ליישב הדבר). ועוד אמרו רז"ל שאפי' עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישב עליהן אם הם רבים גזרה שלא תכרך נימא על בשרו. ודע שהכלאים אין להם שיעור ואפי' בחוט א בבגד אוסר את כל הבגד עד שיוסר ויש להזהר הרבה באיסור לאו זה