אלה המצות רנט

זרעים דאפי' בלא מפולת יד אסור כדתנן בפ"ב דכלאים ה"ג. אבל שאר מיני זרעים אסורים מדבריהם וכן הם אסרו לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץ מפני שכלאי הכרם חמורין הם שאם נזרעו בא"י הרי הן אסורין בהנאה בארץ אסרו לזרען בח"ל. ולא אסרו בח"ל אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד דבלאו מפולת יד מותר בח"ל לישראל לזרעו. ואם אמר לתינוק גוי לזרוע לו בח"ל מותר אבל לא יאמר לגוי גדול שלא יתחלף בישראל ואע"פ שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בח"ל כדי ליהנות ממנו הרי אותו הירק הזרוע שם (בצד הגפנים) אסור באכילה לישראל ואפי' בח"ל. והוא שיראה אותו לוקט ומוכר דאז אסור אבל ספיקו מותר והארכתי לך הביאור מפני ששמעתי רבים נכשלין מחסרון ידיעה ותולין עצמן להקל מבלי השגחה הנצרכת בדעת המקילין. שהם מפרשים דבריהם לחכמים הנבונים המבינים דבר מתוך דבר. אך לא לחולקים על האמת מרוע לב לאהבת הקינטור והניצוח בחושבם כי גם להם לב להבין כי הרואה יראה שאנו אין לנו כי אם מה שפרשו לנו רבותינו ז"ל הרמב"ם ומוהר"יקא ז"ל כמו שביארתי לך ואמיתות מנהג המקילים במדינות אלו למי שיודע להבחין בינה במה הוא שנהגו להקל אענדנו עטרות לי אמנם הנדון ששמעתי שמקילי' בו אינו מה שנהגו היודעים בטיב המנהג ודי בזה כדי שהרוצה לשמוע ישמע ויחדל)

תקמט (ל"ת שכו) שלא לאכול כלאי הכרם שנאמר פן תקדש המלאה הורע אשר תזרע ותבואת הכרם. וכבר פירש' שכלאי הכרם הוא מין ממיני התבואה או מיני ירקות שנזרעו עם הגפן בין שזרע ישראל בין שזרע גוי בין שעלו מאליהן בין שנטע הגפן בתוך הירק שניהם אסורין באכילה ובהנאה שכן בא בפ"ה פן תקדש פן תתרחק ותאסור שניהם. פן תוקד אש שאין ראוי להיות לך ממנו תועלת כי אסור בהנאה והאוכל כזית מכלאי הכרם בין מן הירק בין מן הענבים אפי' שלא כדרך הנאתן הכל מודים שלוקה מה"ת אע"פ שבכל אסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן אבל הכא שאני דלא כתיב בהו אכילה אלא פן תקדש פן תוקד אש ושניהם מצטרפין זה עם זה. והיינו דוקא שנזרעו בא"י אבל בח"ל כלאי הכרם מדבריהם כמש"ל)

תקן (ל"ת שכז) שלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו שנא' לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו.