אלה המצות כה

לכן לא תאכל ולאו הבא מכלל עשה עשה ויש בה לאו שנ' היא בתרומת הקדשים לא תאכל עי"ש)

שה

השורש שלשה עשר שהמצות לא יתרבה מספרם לפי מספר ימים שנתחייב בהם המצוה ההיא: ולזה ראוי למנות קרבנות המוספים שבכל השנה לשמנה מצות לפי מנין המועדות דהייני א כל שבעת ימי הפסח ב כל שבעת ימי סוכות. ג שמיני עצרת לפי שהוא חג בפני עצמו. ד ראש השנה. ה יום הכפורים. ו שבועות. ז שבתות. ח ראשי חדשים:) ודלא כדעת מי שמנה המוספים כולה מצוה אחת

השורש ארבעה עשר שאין להכניס במנין העונשים כגון כל המלקיות ומיתות ב"ד שהם עשה והרמב"ם ז"ל מנה הארבע מיתות לבד לארבע מצות עשה והמלקות מצוה אחת אך לא ימנה סקילת מחלל שבת למצוה א'. וסקילת בעל אוב. למצוה אחרת. וסקילת עע"ז למ"א ולכל אחד שלוקה למצוה בפני עצמה כי אז היה מתרבה החשבון ויוצא מכלל מספר תו"רה צוה לנו משה. ודעת הרמב"ן ז"ל שלא למנותם כי אם למצוה א' לב"ד שימיתו מי שנתחייב מיתה שנאמר ובערת הרע מקרבך והביא ראיה דבפרק שילוח הקן אמרינן עוף שהרג את הנפש. צריך להביאו לב"ד ולקיים בו ובערת הרע מקרבך ואין פסוק זה כתוב כלל בבהמה שהרג את האדם אלא השור יסקל. וממנו למדין לכל בהמה ועוף עוד אמרו בפרק הנשרפין גבי טריפה שהרג כן וכו' ומשם הכריח שכל המומתין הם בכלל. וא"כ קשה דלפי דעתו היה לו למנות כל המועדות אחד שהרי הוקשו זה לזה שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם ושם שביתה א' יש בכולם ע"ש. כי יש דעות בזה ואין הפנאי מסכים לפני להאריך לך עוד בדבר הזה. ואם אתה קורא חביב תזכה ותחשוק נפשך בתורה תחפש ותמצא שורש כל דבר הלוא בספרתם

ואני טרם אכלה לדבר אשלמה נדרי לך מש"ל בשורש הראשון שתעיין בהקדמת מלין אלה לפניך:. ועתה תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה כי יש בהם אהבה ויראה