אלה המצות רנח

מעין מכשול ושלא נהיה אנו גרמא להזיק תערובת השרשין). ולענין מכשול החטאים בנפשותם כתיב ובערת הרע מקרבך. שמענה ואתה דע לך כי נפשי הצלתי. הוא ברחמיו יעביר גילולים מן הארץ וכו'. ויתמו חטאים מן הארץ. ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו'. אנס"ו

תקמח (ל"ת שכה) שלא לזרוע שני מיני תבואה בכרם ולא קנבוס ולוף (וכן שאר ירקות) שנאמר לא תזרע כרמך כלאים. וזה המין יקרא כלאי הכרם דהיינו שהזורע שני מיני זרעים של תבואה עם גרעיני הענבים כגון חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכיוצא מקנבוס ולוף שהן זרעים שנגמרים עם תבואת הכרם (דהכי משמע להו כרמך כלאים כלומר דבעינן כלאים לבד מכרמך) בארץ ישראל לוקה שתים א' משום שדך לא תזרע כלאים הנאמר בקדושים מצות רמ"ה (שתחת סוג אותן הכלאים נכנס כלאי האילנות דהיינו להרכיב אילן באילן או ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח ולוקין עליו מה"ת בין בארץ בין בח"ל וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום אבל מותר לישראל אפי' לערב הזרעים ולזורעם בח"ל לכתחילה כי כלאי זרעים בח"ל הותרו מפי הקבלה) (וירק ע"ג גפנים אפי' בח"ל אסור משום דשרשי הזרעים עוברים בתוך שורשי הגפנים והוה ליה הרכבה והרכבה בח"ל אסור. אמנם בצד הגפנים בתוך הכרם מותר לכתחילה לזורעם אבל לא לאוכלם כי הדבר הולך ויורד במדרגות כי מה שאסור בהנאה בא"י בח"ל מותר לזרעו ואסור לאוכלו דמאי דבעי ר"י שלש מינים היינו לחייב את הזורע מלקות אבל הכרם והמלאה נאסרים בלא זה כמ"ש בפי' אסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק או תבואה ואם עשה כן אע"פ שאינו לוקה ה"ז קידש ונאסרו שניהם בהנאה שנאמר פן תקדש המלאה הזרע הרי שאפי' שלא נזרע במפולת יד אסור מן התורה לזרעו ואם זרעו אסור בהנאה בודאי לא פליג ר"י לכל הני מתנית' דאסרי בזורע ירק בכרם וכיון דבא"י ליכא מלקות דזריעה בח"ל מותרת הזריעה והיכא דזרע בא"י האסור בהנאה. בח"ל אסור באכילה כאשר נבאר עוד). וא' משום לאו זה דלא תזרע כרמך כלאים דקי"ל כרבי יאשיה דמשמע ליה לא תזרע בהדי כרמך כלאים והיינו ודאי להתחייב משום כלאי הכרם דאלו משום כלאי זרעים בלא חרצן נמי חייב ומשום דעירב חרצן בהדייהו לא נפטר מחיוב כלאי