אלה המצות רנו

בשלומם ושלותם של בני מדינתו וארץ מולדתו. דודאי אם היה הולך בדרך אתם ומודה להם. או לכל הפחות שותק עליהם. ודאי שהיה גדול ביניהם. כי אביו היה הגדול שבהם. ועכ"ז לא באלה חלק יעקב ישראל שנקרא אברהם. ואת זה בחר מעוני. והביא עצמו בסכנה. ונפרד מהם הולך וקורא. בשם ה' אל עולם. מחבר ספרים בעיקרי האמונה. מקבץ מן העם ומודיע להם אמיתות האחדות ודרכי ה'. כמ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו': עד שסוף דבר נעשית בעולם אומה קדושה זו. עם ה' אלה. וממי יש לנו ללמוד כי אם מאחד היה אברהם אשר לא חש לכבוד בני משפחתו. וגם ללוט בן אחיו לא נשא פנים. ולפי שראה שאותו יום מנוהו אנשי סדום שופט עליהם. וכבר הוא נסע מקדמונו של עולם. ופנה אל התועלת וקבלת התענוג ממעשיהם הרעים בממונם. וחטאים בגופם לה' מאד. משך עצמו ממנו ולא בקש עליו רחמים. לולי ה' שהיה לו. ומשך עליו חוט משולש של חסד דהיא שעמדה לו זכותו של אברהם כמ"ש ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'. כדי להוציא ממנו השתי פרידות טובות. כמעט היה נלכד בשחיתותם. ואברהם לא היה חושש אליו כל עיקר. א"כ חלילה לא מפני זה נאמר עליו שהיה אכזר. או שוטה. או בעל מחלוקת. כי הוא אחוז במדת החסד. וממנו למד משה במחלוקת קרח וכל עדתו. ופנחס ואליהו בקנאותו. ודניאל חמו"ע. ומרדכי. אשר לא יכרע ולא ישתחוה להמן הנבל הבער. אלו וכל כיוצא בהם. כל אחד בדורו יוכיח. דאין גם א' דהוטל בו מום. או שנחשב לשוטה. ובעל מחלוקת ואדרבה אפכא מסתברא. ואפכא הוי. וידעתי גם ידעתי מהיכן נשתרבב ונסתבך טעות זה בין ההמוניים. כי שמעו מכת הצבועים המאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה. ומשימים תורת ה' בהיפך מהמכוון בה המפרשים ומודיעין להמון העם. מה שאינם יודעין בו. ומי יתן אחר שלא ידעו ושלא הבינו. או שאין ביכולתם וידיעתם למחות. שהיו שותקין. כמ"ש מי יתן החרש תחרישון. ותהי להם לחכמה. ולא שפירשו להם מאמר רבי שהפליא לדבר במעלת השלום. עד שהגיע לומר שאפי' ישראל עע"ז. ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו וגו'. ועל זה סומכין להתנצל ולומר שלום יהיה לי ושלום יהיה בימי. כי מה לנו ולצרה. אם באנו לברר האמת.