אלה המצות רנד

שהמלמד יקרא עמו בכל יום בתנ"ך עם פי' רש"י ז"ל. כי זה הוא א' ממה שחייב בו המלמד להיות קובע עם תלמידיו בכל יום שעה א' בלמוד תנ"ך מפרש"י ומשנה עם פי' הרב"ע ז"ל. ודבר בעתו מה טוב דלא זו בלבד שילמוד הבן תוכחת מתוך המקרא רק אף זו חובה על המלמד ועל האב לחייב למלמד עכ"פ שעה א' בכל שני ימים ללמוד עם בניו בספר אחד מספרי המוסר והיראה כאשר יוכלון שאת הנערים. כי הוא עיקר שהכל תלוי בו. וכבר ארז"ל אם אין יראה אין חכמה כי היראה והאהבה הנקנית בימי הילדות. הנסיון מוכיח שהיא עומדת לעולמי עד ומה לי להאריך בשבח חיוב זה. הואיל וכל מי שחלק לו הי"ת בבינה וביראה יודע ופשוט אצל כל חכמי לב דאין ערוך אליו. כי באמצעיתו ישיגו האבות והבנים והמלמדים שכר הרבה ותשרה ברכה במעשה ידיהם בזה ובבא. ומכלל הן אתה שומע לאו רחמנא לישזבן

תקמז (ל"ת שכד) שלא להניח המכשולות והסכנות בארצינו ובבתינו שנאמר ולא תשים דמים בביתך. ואינו לוקה

ובמלאכת מחשבת שאסרה תורה עלה בדעתי להורות הא דארז"ל דכל מצוה ומצוה. כלולה משאר מצות הוכחתי דמצוה זו ושלפניה. יש להן קשר ושייכות. וחדא מילתא היא עם כמה וכמה מ"ע ול"ת. ובפרט עם מצות רל"ו ורל"ז רס"ב רצ"ה ורצ"ו. דוק ותשכח דתחת סוג א' הן. דהנה הגדת הדברים הרעים. שאחד מדבר על חבירו. שלא בפניו אין לך מכשול גדול מזה. והוא יכול להביא לידי כמה שפיכות דמים. ולהמנע מלהציל נפש אחת שהיא בסכנה. הסכנה נראת לעין. וכן ללכת בחקות הגוים ולהדמות להם בדבר מהדברים. מכשול גדול וחורבא נפיק מיניה ודאי. חילול הי"ת. וגנבת ממון יהיה ממי שיהיה. ומאיזה עם שיהיה. העשק. והשקר. ושבועת שוא. וכל העריות שבתורה. וכל שאר לאוין. אין לנו מכשולות וסכנות גדולות מאלו. אשר לזאת צותה תורה להעמיד ולמנות שופטים ושוטרים. כדי שידריכו את ההמון. ויסירו המכשולות. ולא יניחום. ועוד הטילה מצוה על כל יחיד ויחיד להוכיח את חבירו. אפי' קטן לגדול שרואה בו דבר שאינו הגון. חובה עלינו להסיר המכשול מלפניו. כי הוא ג"כ תחת סוג לאו שבכללות דלפני עור לא תתן מכשול. וזה הוא אחד מטעמי הגרושין שצותה