אלה המצות רנא

והעשה הוא שלח תשלח אם עבר ולקח. ועדיין יש בידו לשלח. דהיינו קיום העשה פטור אך אם לא קיים עשה שבה ואי אפשר עוד לקיימו כגון שהתרו בו שלא יקח האם ולקח ושחט שאז אין עוד בידו לשלח הרי זה לוקה על התראת ספק כזו שהלאו שלו מפורש בתורה (כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שבועות ופי"ו מהלכות סנהדרין דהתראת ספק שמה התראה בתנאי הנזכר שיהיה הלאו מפורש

הה' הוא הנקרא לאו שבכללות. כגון לא תאכלו על הדם שהוא לאו אחד שכולל עניינים הרבה. שלא יאכל מהבהמה קודם שתצא נפשה. שלא יאכל בשר קדש בעוד הדם במזרק. שאין מברין על הרוגי ב"ד. שסנהדרין שהרגו את הנפש אין טועמים כלום. והוא אזהרה לבן סורר ומורה ושלא יטעום אדם כלום עד שיתפלל. ודומה לו הוא לאו דולפני עור לא תתן מכשול ולאו דלא תשא שמע שוא שהם כוללים עניינים רבים שאין לוקין עליהן ואין למנות אלא אחת בלאו שבכללות

ועיקר פשט שם זה דלאו שבכללות כדי שתבינהו הוא כשלא ימצא אזהרת או עונש הדבר ההוא במקום אחר זולתי באותו הלאו הכולל אז נקרא לאו שבכללות אמנם כשכבר במקום אחר עונשו מפורש כגון אלהים לא תקלל שאז"ל נאמר ונוקב שם ה' מות יומת עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל אלהים לא תקלל. ועיניך הלוא למשרים ראו שמנינו שני לאוין מפסוק זה שלא לקלל את הדיין ושלא לברך את השם כדעת הרמב"ם ז"ל והטעם שכיון שהעונש מפורש בפסוק ונוקב שם השם אין זה לאו שבכללות ומה שנכללה אזהרתו עם אחר הוא כדי לקיים הכלל שבידינו שאין עונש בלא אזהרה. אמנם עיקרו מפורש בעונש. ולענין מחיקת שם זה דאלהים ל"ת ודאי אסור ולוקה כמ"ש א"א ז"ל בה"ק ח"א ס"ז לפי שכולל גם השם הקדוש יתברך ויתפאר יתרומם ויתנשא

עוד יש אופן לאו הנקרא לאו שבכללות שמפורש שאינו לוקה אלא אחת. כגון אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים הנאמר בשה הפסח. שלא נאמר בו אל תאכלו ממנו נא ולא בשל מבושל שאם נאמר כך אז לוקה שתים מפני שהיו שני לאוין. ומאחר שבלאו אחד כלל איסור הנא והמבושל לפיכך בין שאכלו נא ומבושל בין שאכלו נא או מבושל לבד לוקה א' ולא שתים. וכן מכל אשר יעשה מגפן היין ופרטיו שנאמרו על הנזיר מצוה א' הן שהרי לא נאמר יין לא ישתה חומץ לא ישתה דאז היה ראוי שיהיו שתי