אלה המצות כד

באכילה עד שיופרשו. ולפיכך יש למנותן שתי מצות הפרישה והנתינה כגון חלה ותרומה שהעיסה אסורה עד שיפריש חלה. וכיון שהפרישה אפילו נשרפה החלה מותרת העיסה והציווי הוא חלה תרימו תרומה ובזה תחשב הנתינה דכתיב מראשית עריסותיכם תתנו לפי שהיא מצוה בפני עצמה. אבל ראשית הגז לאי תהיה מצוה אלא הנתינה לפי שקודם ההפרשה לא היה אסור לאכול השה ועיקר המצוה שיתננה לכהן והרשב"ץ ז"ל מוסיף למנות עוד ששה מ"ע שיאכלו הכהנים תרומה ובא בפסחים הרי הוא אומר ועבדתם עבודת מתנה אתן כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת ביהמ"ק. והרמב"ם ז"ל כללה עם אכילת הקדשים. ועוד מנה מ"ע שיאכלו הכהנים בשר הקדשים כחטאת ואשם שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם. והרמב"ם ז"ל מנה מצוה זו שתמצאנה במנין תרי"ג ק"ב והרמב"ן סובר שהיא חלק מחלקי מצות הקרבנות שצוה הי"ת לעשות החטאת כסדר הזה ויאכלו אותו הכהנים. עוד מנה שיאכלו שיירי המנחות מה שנשאר אחר שהקטירו הקומץ למזבח שנאמר במנחת מרחשת והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ואומר זאת המנחה וגו' ואמרו בספרי מצות תאכל מצוה.. יבמה יבא עליה מצוה. כלומר כמו שזה מצוה זה מצוה. עוד מנה שימנעו מלאכול תרומה טמאה שנאמר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו ופי' אפילו טמא וטהור בקערה א' מותר לאכול בבשר קדשים בעלי מומין שנפדו דבהו משתעי קרא דכתיב וכי יהיה בו מום פסח או עור לא תזבחנו וגו' ודרשו ז"ל תאכלנו אותו אתה אוכל בטומאה ואין אתה אוכל את תרומה בטומאה (ור"ל כשנטמאה התרומה עצמה אך אם נטמא האדם ואכל ת"ט חייב כרת) וא"כ לאו הבא מכלל עשה עשה והוא מדברי הרמב"ן ז"ל. עוד מנה מ"ע שיהיה בשר החולין או השלמים שנבלעו מבשר החטאות כמוהו שנאמר זאת תורת החטאת וגו' כל אשר יגע בבשרה יקדש ואמרו בגמרא בפ' דם החטאת יקדש מ"ע שיהיה כמוהו אם פסולה פסולה וכו'. עוד מ"ע לתרום מן היפה שנאמר מכל מתנותיכם תרימו את תרומת ה' מכל חלבו וכו' ולשון חלב הוא הטוב והיפה שנאמר ואכלו את חלב הארץ כ"כ הרמב"ן. ונראה שזהו חלק ממצות התרומה והרשב"ץ ז"ל הביא מ"ש בפ' אלמנה לכהן גדול בבת כהן שנשאת לישראל ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל הא קודם