אלה המצות רמח

ותורתו לימדה להם דרך ארץ. דיש נאה ללבושו ולבושו נאה לו כדכתיב צדק לבשתי וילבשני. וכבר רמזו התורניים האלהיים בענינו של טלית. תוכחת מוסר במה שהוא מוסכם שכמו שהמלבוש החצון הוא כסוי לגוף שעל ידו נצול. שלא יכהו שרב ושמש ומגין עליו מחורב ביום וקרח בלילה. כן הגוף הוא מלבוש. מחיצה ומסתור לנפשו. והכי תניא וראיתם אותו וזכרתם וגו' ראה מצוה זו. וזכור אחרת התלויה בה. ועוד אמרו דהמלכים נביאים כהנים לוים ישראלים היו נכרים במלבושיהם לפי שהמלבושים החצוניים צריכין להיות מתייחסים אל הקניינים הפנימיים שבאדם. דהרי מי שהוא בעל גאוה בטבע ילבש וילביש לבניו בגדים המורים על גאותו וזדון לבו. ולכן המלבושים אדומים ודומיהם מתייחסים לאנשים רקים ופוחזים שופכי דמים ומלבושי לבן לחסידים ואנשי מעשה. ובמלבוש שחור מצאנו ראינו שהזקן שהוא נכבד צנוע ומעלה מתעטף בו. והמלבוש קצר הוא מלבוש מיוחד לפריצים ובעלי אגרוף. והמלבוש ארוך למלכים ולכל אנשי מדות. פוק חזי מ"ש על שאול מלך ישראל שלא נראו ראשי אצבעותיו חוץ למלבושו. וכאלה רבות מענין הצניעות שהוא תלוי בענין המלבוש. ולפיכך החמירה עליו תורה שלא ילבש גבר שמלת אשה. ולא יהיה כלי גבר על אשה. כי חלוף ושינוי זה הוא רע מעללים ומעורר את היצה"ר למחליפין ולמסתכלים בהם. והראיה ודאי פוגמת בהם שעליה הוזהרנו במאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כי העין הרואה לבו הולך אחריו להיות חומד. וכתיב אל תפנו אל האלילים

ומהכא יש ג"כ סמך לאיסור גלוי שער הראש שבאשה שהרי שינה לך הכתוב באיש לא ילבש. ובאשה לא יהיה בהווייתה תהיה. ואם לאיש אע"פ שאין שער ראשו ערוה. אסור לו לעמוד שעור ארבע אמות בגילוי הראש. מכ"ש האשה דאסורה לעמוד בגילוי שער ראשה. אפילו בתוך ביתה. מכ"ש להיות יוצאה מרשות לרשות בגילוי שער. וכל זה אינו צריך לפנים ולא לפני פנים לא נצרכה אלא להעדפה. לעשות לה סמוכין דאורייתא לאסור איסר על נפשה. וכל מי שהיא בת ישראל. להיות זהירה בכל דבר ששייך בו צניעות. כי זה הוא יופיה. וזה הוא שבחה. וזה הוא התכשיט המובחר שיכולה להתקשט בו. כי כל כבודה בת מלך פנימה. וכבר ספר בשבחה של אשת חיל המלך החכם. והודיע לרבים כי שקר החן והבל היופי. אשה יראת ה' היא תתהלל: