אלה המצות רמו

חוטא. שנאמר הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו. אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. וכל הרואה דבר ערוה ואינו זן את עיניו ממנה זוכה ונהנה מזיו השכינה שנאמר עוצם עיניו מראות ברע מה כתיב אחריו מלך ביופיו תחזנה עיניך עכ"ל ולמספר הלאוין י"ד שנז"ל. בלקט שלי על אותה מסכתא. יגעתי בעניות דעתי ליישבם ועדיין צריכות נגר ובר נגר לפרשם כפשוטן)

תקלג (ל"ת שיו) שלא למכור אשת יפת תואר שב עליה פ"א בבית אחר לקיחת העיר שנאמר והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכור לא תמכרנה בכסף. וכי זה מדת נבלות ופחתות אחר ששכב עמה למוכרה ואין ראוי לישראל בני מלכים להתנהג בדרכים הללו)

תקלד (ל"ת שיז) שלא להשתמש עם האשת יפ"ת הנזכר כדרך שמשתמשי' בשפחות שנאמר לא תתעמר בה תחת אשר עניתה. (אבל במלאכות שהנשים עושות לבעליהן מותר והכל מטעם האמור)

תקלה (עשה ריז) לתלות על העץ קצת מאותם שנתחייבו תליה שנא' ותלית אותו על העץ. (והם המגדף ועובד ע"ז). וידוע שכל הנתלין נסקלים בתחלה כדעת חכמים דפליגי עליה דר"א דאמר כל הנסקלין נתלין) והתליה היתה סמוך לשקיעת החמה והיו מתירין אותו מיד וקוברין אותו עם העץ שנתלה והאבן שנסקל. כמ"ש ואת הבהמה תהרוגו

) תקלו (ל"ת שיח) שלא לעזוב התלוי להלין על העין שנתלה שנאמר לא תלין נבלתו על העץ. כי קללת אלהים תלוי (ומאחר כי בצלם אלהים עשה תבנית האדם אין ראוי שאחר שקבל את הדין יתבזה עוד שיאמרו עליו מפני מה נתלה זה מפני שחרף וגדף ונמצא ש"ש מתחלל). וזה לאו שאין בו מעשה. וגם היא לרבים. ואין רבים לוקין. וגם המתרין בחיוב זה. יאמרו להם המותרים עשו אתם. ועמש"ל מצוה מ"ח)

תקלז (עשה ריט) לקבור הנסקל הנזכר וכל הרוגי ב"ד בו ביום שקבלו את הדין שנאמר כי קבור תקברנו ביום ההוא. (ושתי קברות היה שם א' לנסקלין ולנשרפין. וא' לנהרגים ולנחנקים. ואחר שנתעכל הבשר היו מלקטין העצמות. וקוברין אותן בקברות אבותיהם ובכלל מצוה זו לקבור כל מת מישראל ביום מותו ולא יעבור ולפיכך למת שאין