אלה המצות רמה

משתלם והרע ברע משתל' כמ"ש בכפל עוה עוה עוה אשימנ'. וראיה לדבר שאם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי השפחה גויה ואת בני העבדים והוא הלך בקרי ולא רצה להרגיש בעונש שענשתו תורה להזדוג אל הגויה. ואדרבה נקשר עמה באהבתה ככלב. אף התורה הולכת עמו בחמת קרי ובדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו וענשתו בעונש חמור להיותו עבד נרצע לעולם. ואזן ששמעה על הר סיני איסור הגויה החמור ושאין אישות בגוי' והוא חשק להתדבק בארורה ולא עשה חשבון ממה ששמע באזניו לפיכך תרצע בפני העדים כשרים שהם הדלת והמזוזה אשר פסח ה' על בתי בני ישראל ואת בתינו הציל וכולי האי ואולי ועדיין אולי כדי שיכנע לבבו הערל שנדבק בערלה מאוסה). וכן בנדון שלפנינו ראה תראה שאחר כן צוה לעשות אופני הניוול שנאמרו בפרשה כדי שתתגנה עליו וישלחנה. וסוף כל סוף לא התירה הכתוב להנשא אלא אחר שתתגייר. ולפי דעת קצת מפרשים אפילו ביאה הראשונה לא הותרה אלא אחר כל המעשים הנזכרים בפרשה עם היות שדבריהם אין מתיישבים עם מרז"ל שאמרו לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר שאם היצה"ר היה נותן זמן לאדם שיעברו כל העתים הללו ושתתגייר ודאי אינו יצה"ר וגם הישראל יחשוב בחשק זה שאינו לתועלתו ומוכרח הוא שתוקפו וגבורתו אינו אלא להכשילו בשעה דחוקה רחמנא לישזבן. בין למר ובין למר פקח עיניך וראה כמה הרחיקה תורה את ישראל מא"ה) ובכל עת ובכל זמן איסורן איסור עולם. על כל נעלם. הידוע לבורא עולם

והכי איתא בפ"ק דמסכת דרך ארץ. הבא על הגויה חייב עליה משום ארבעה עשר לאוין. משום לא תזרע כרמך כלאים משום לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. לא תלבש שעטנז. לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב. לא תענה. ולא תחמוד. משום שפחה. גויה. נדה. משום אשת איש. ואשת אב. ואשת אח. ואם היה ישראל שחילל עצמו ואת זרעו בגויה אל יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים. ואם היה כהן אל יהי לו בן מגיש מנחה לה' צבאות. עכ"ל. ואחרון שבנביאים מלאכי בסי' ב' בפ' י"ב פירשו בגדה יהודה וגו' ומסיים שם רבי אחא ב"י אומר אל תסתכל בנשים שלא תבא לדבר ערוה. וחכמים אומרים כל מי שיש לו בשת פנים לא במהרה הוא חוטא. שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וכל מי שאין לו בשת פנים במהרה הוא