אלה המצות רמד

וגבורותיו יתברך כמ"ש אם יסתר איש במסתרים. ואני לא אראנו לאחרים. ומלכותו בכל משלה. ובכחו של שר הנחל. או דומה לו היה אותו תולעת ארסיי רודף אחר הרוצח עם נחיל של שאר התולעים. אל מקום אשר הרוצח שם. ואין ספק שגם בזה צריכין אנו לחכמי הסוד האלהי כדי להבין מה טעם עגלת בקר. ומה טעם ערופה ומה טעם מדידה. ומה טעם רחיצת ידים ולמה נכתב שפכה בה"א וכן כמה פרטים שבה דטעם גדול צריך להיות בהם. בפרט שאמרו דאחר כל המעשה היו קוברין את הנרצח ונשמתו היתה שבה למקומה הי"ת יזכנו לדעת עמקי סודותיו ונפלאותיו מעין פלא זה הוא מש"ל קפג ע"ע. ובזוהר ח"ב דקצ"ו וח"ג דפ"ו סע"א מ"ש משם תבין סמיכות התורה סופה בתחלת' היא נדרשת לעיני כל ישראל בראשית ברא וגו' ומשעת הבריאה הכל מתוקן ואין כל חדש אלא בזמן)

כי תצא

יש בה ע"ד מצות כ"ז עשין ומ"ז לאוין

תקלב (עשה ריו) להתנהג עם היפת תאר כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר וראית בשביה אשת יפת תואר וגו' וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה וגו'. (כדי לנעול את הדלת לפני בני ישראל שלא יתערבו בגוים וילמד סתום מן המפורש דאילו הגויה היתה מותרת לכל בכל ועת וזמן למה הצריכה התורה להתירה במלחמת הרשות והלוא הרשות נתונה בכל אשר תאוה הנפש הבהמית אלא ודאי איסורה איסור תורה לעולם ולא הותרה לו אלא לפי שעה. וכמו השפחה כנענית שלא הותרה לע"ע כי אם לפי שעה ובתנאים הידועים שמגיד לנו הכתוב שאם לא היה נשוי מתחלה אין רבו מוסר לו שפחה להוליד ממנה עבדים הכל לתכלית שלא יהיה קשור אתה עמה באהבת זנוניה. ובסוף הזמן יניחנה וילך לו אל אשתו הישראלית שהיא מינו הטהור שהבן היוצא מאחדותם הוא ישראלי ולא כמו זה שולדה כמוה עבד. ודע כי התר זה הוא למוסר אשר יוסר בו הגנב אשר נמכר בגנבתו. בדרך מדה כנגד מדה ומאחר שהוא גנב ממונו של חבירו. גם יגנבו זרעו היוצא ממנו, שע"ז אמרו עבירה גוררת עבירה. וכך היא דרכם של תורה. הטוב בטוב