אלה המצות רמא

שתיקה לחכמים. בדברים הנאמרים דבאמת שאין בו הכחשה והזמה ואל יחטיא את בשרו. כי לא לאדם ישפוטו. כי המשפט לאלהים הוא הבוחן הלבבות. ויודע הנסתרות והנגלות לנו ולבנינו ידועות. ויודעים אנו לפרסם את הצבועים האומרים לרע טוב ולטוב רע מאהב"ה אהבת השלום. כי אין שלום ואין טוב. להחניף אותם נגד כבוד ורצון הבורא ית'. וכנגד כבודם כי בני ישראל המה. ובאופן מאהבה זו יש שמד ואין שלום עם בעל השלום האמיתי. וכל כי האי מילתא לימרו משמאי ויתהלל המתהלל במחלוק' שהיא לשם שמים שסופה להתקיים. עם בני אברהם יצחק וישראל שנאמר בהם ויטו אזנם למוסר. וחס להו זרע קדש מצבתם. לשלם רעה תחת טובה הנעשית להם להציל שארם משחת. בהדריך לבניהם בדרכי ה'. אך אמנם שמענה ואתה דע לך. כי ידענו את מכאובם כי כאשר בני מלכים המה רוצים ג"כ שיוכיחום כבני מלכים ולא יזלזלו בהם. וכאשר באמת זה הוא רצון שמים. שכאשר הם יתנהגו כבני מלכים. שיתנהגו ראשיהם גם כן עמהם בתוכחות על עון כמוכיח לחכם מומו וכל השערות הללו לא ניתנו ביד כל אדם כמש"ל מרל"ט כי אל דעות ה'. וכשם שאין פרצופיהם שוין. כך אין דעותיהם שוות. והנח לרישא דרישך בחמימי. ותן הודאה על חלקך המעט הוא. רב הוא לפני המקום. בהיותך מקבל האמת במה שהוא אמת ממי שאמרו. ולך תהיה צדקה)

תקכו (ל"ת שיב) שלא לערוץ ולהתפחד מן האויבים בשעת המלחמה ולא לברוח מפניהם שנאמר ואף תערצו מפניהם. ואלא צריך לבטוח בהי"ת כי הוא ילחם לנו ולא להבהיל את מלחמת הי"ת ויגרום שימס לבב אחיו כלבבו לברוח כי תחלת נפילה ניסה ויהיה הוא גרמא בנזקין ועובר על ארור מונע חרבו מדם)

תקכז (עשה רטו) לקרוא לשלום יושבי העיר אשר נלחם בה מרצון שנאמר והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. (דהיינו כותבין להם אגרת שלום שיפרעו מסים ויהיו כבושים תחת יד המלך והשרים ושיקבלו עליהם שבע מצות ואזי אם היו מתרצים ומוסרים עצמן אין הורגין מהם כל עיקר אבל כשלא השלימו במלחמת מצוה נאמר לא תחיה כל נשמה. ובמלחמת הרשות מניחין הטף והנשים ומניחין רוח אחת מופנה מהקפה