אלה המצות רמ

שלום. ובזה הנערה באה אל המלך. את כל אשר תאמר ינתן לה דמאן דזכי ליחדא כולהי ביחודא חדא. איהו נכתב ונחתם ונודע בס' הזכרונות לשם ולתהלה מיראי ה' וחושבי שמו ולמאן דאיהו גוזל אביו ואמו ולא אשלים להו כדקא יאות. דקב"ה אומר כתבו האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו. ובמה שהחמירו עוד חכמי האמת והצדק בכמה מן המקומות. על עונש רע ומר למאן דמשתעי בבי כנישתא. כמבואר בזוהר בראשית ושמות דף קל"א ע"ב שים נא עיניך עליו). אמנם לא נדבר כי אם לפי הפשט הידוע. דכל בי עשרה קדמה שכינתא ואתייא. עאכ"ו בבית הכנסת שהוא לנו למקדש מעט. שודאי השח בתוכו שיחת חולין ובפרט באמצע התפלה. הוא כמעט מכחיש אמונת ישראל. שמאמינים האמת במה שהוא אמת שהשכינה היא בהיכל קדשו. הוא ושמו ותורתו ועמו הכל אחדות אחד הוא. ואם כן מי הוא זה ואיזו הוא. אשר ימלאנו לבו. להעיז פניו בפני המלך מלכו של עולם. לדבר שיחת חולין בביתו ובפניו בשעת התפלה. ובפרט מן הפרט להרים קול. כאשר בעו"ה מכה זו היא מכה מהלכת בין רוב ההמוניים. המדברים שיחת חולין תחלת הפרק וסוף הפרק ובאמצעיתו. ומשמיעים את קולם. בקול ענות גבורה. תגבורות יצרם הרע. המתגבר עליהם בכל יום תמיד עד שמכניס אותם בגדר אותם שנאמר עליהם נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ומתרעם עוד מהם מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ומאחר שכן לבי אומר לי שכל איש ירא וחרד אל דבר ה'. אשר חנן לו אלהיו לדעת ולהבין קצת כיצד מסדר העבודה. ובינו למקום יודע הוא בעצמו כשהוא מתפלל בחבר' ההמוניים. אשר טח מראות עיניהם. מהשכיל לבותם. לא יבינו ולא ידעו כי אם דבר. ושלא די לו בלבול הדעת שנמשך לו בסיבתם. אלא שקרוב לודאי הוא אצלו שיתגלגלו הדברים עד שיעשו. שיצטרך גם הוא לדבר כאחד מהם וסימנך להבדיל. משכוה גברי לגברא. ואין בידו למחות ולתקן כל עיקר. כמו שלפניו ית' ולפנינו גלוי באות ומופת חותך. בהודאת בעל דין דכמאה עדים דמי. איש כזה שיש לו מוח בקדקדו. זאת ישיב אל לבו ולו הדעת ולו התבונה לאמר לו. דאז טוב לבחור ברע במיעוטו כענין שנאמר ישב בדד וידום. כי זה הוא דרך הישר שהורה לנו אבי התעודה הרמב"ם ז"ל בדעות הלכותיו הליכות אלי מלכי בקדש. ומנצפך צופים אמרום והמשכיל יבין וידום שיפה